ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 2 ביולי, 2013
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
מה קראתי בגיל חמש עשרה או שש עשרה? בחיי שאני לא זוכר. הייתי כבר מבוגר מדי בשביל חסמב"ה או החמישיה הסודית, ספרים "מורכבים" לא עניינו אותי במיוחד, ואני די משוכנע שהארי פוטר עוד לא נולד. תעלומה. פשוט אין לי מושג. קארל מאי? רובינזון קרוזו? אני חושב שאלה היו יותר בגיל עשר או אחת עשרה.
הספר הזה התגלגל לידיי כי הילדה שלי בת התשע לקחה אותו בספריה ואמרה לי אחרי כמה עמודים שהוא קצת גדול עליה, שזה דבר די מוזר להגיד מבחינתה, בכל זאת מדובר על תולעת ספרים שזוללת הארי פוטרים ביומיים, ושולחת ידיים גם למדפים של הספרים למבוגרים. תני לי לנסות, אמרתי לה. אם אני אתרשם שזה משהו שיכול לדבר אלייך, אני אגיד לך.
כמבוגרים, ספרי נוער מובהקים עשויים למלט מבין שפתינו בעיקר נחרות בוז, ודי בצדק. למדנו ללגלג על כל תקופת זמן שכבר עברנו, ותמיד, איכשהו, אנחנו מרגישים בהווה חכמים לאין שיעור לעומת העבר שבו אנחנו נראים לעצמנו-דהיום מטופשים נורא, וכך גם הספרים שקראנו אז, שהתאימו לאותה קבוצת גיל, ולא יכולים להיות, בעינינו הכה-אנינות כעת, שום דבר אחר חוץ מאידיוטיים פאר-אקסלנס.
הפעם, גמרתי אומר לצבוט את נחיריי בשתי אצבעות ולצלול מעדנות לתוך ספר נעורים ערפדי, משהו שעלה בידי די בקלות לוותר עליו עד כה. ערפדים זה אינפנטילי, ואקדמיות לערפדים חתיכים וערפדות חטובות הן אפילו עוד יותר. אם כבר ספרי נוער, עדיף לקרוא את משחקי הרעב. ובכל זאת, איזו רעה כבר יכולה לצמוח מכמה שעות של פעולה ערפדית בגובה דשא? להיפך - כך אולי אוכל להיזכר בתחושה הנשכחת של לקרוא ספר בלי להתייחס אליו ברצינות תהומית מדי.
הספר הזה זכה לתשבוחות מקצה לקצה, ורוב הביקורות סוברות שהוא ספר מושלם ומבריק, בעיקר אם המשבחת היא נערה בת 15 שרוצה גם להיות מיוחדת ולהאמין שכמוה יש רק אחת, וגם רוצה להשתייך עד בלי די, וגם מתכנה בשם מסתורי למחצה שהוא, אני חושד, תולדה של אחד מספרי הנוער, כולל מקום המגורים.
אבל מי אני שאטיל דופי בספרי נוער ובנוער בכלל, באופן כה פטרנליסטי, כשאני בעצמי לא ממש הייתי גאון המאה בגיל 15 (רק חשבתי שאני כזה). חבל שלא זכיתי למקום כמו "סימניה" בימי חלדי, שבו יכולתי לעוף על ספרי ערפדים ללא חשש שמישהו מהישיבה התיכונית יגלה שאני קורא תועבות מסוג כזה.
הספר עצמו לא רע. אחרי שכבר מתרגלים להגיגים הבטלים על ההיררכיה המעמדית בקרב הערפדים ולמשחקי המקובלים/לא מקובלים באקדמיה, אפשר לשכשך כמה שעות בבריכת המים הרדודים החמימה והלומת השתן הזאת ולשכוח קצת מהמציאות המיוזעת שבחוץ, עד שאתה מבין שבשורה אמיתית לא תצא מהספר הזה, שהוא בסך הכול דרמת בית-ספר-תיכון סטנדרטית מחוזקת בניבים ומעט לחשי קסם. לא מזיק, אבל לא חובה. אלא אם כן, כמובן, קוראים לך קטניס, את צינית וגם אירונית ומתגוררת בקצה הקשת בענן.
****
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נערה עם קעקוע דרקון
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת מצוינת!
גם אני לא מתלהבת מטרנד הערפדים ושאר המפלצות (מה היה אומר בראם סטוקר על רוז ודימיטרי?), אבל אני מתנחמת במחשבה שחלק מספרים אלה מעודדים נערות לקרוא וזו כבר נקודה לחיוב מבחינתי, גם אם התוכן רדוד מאין כמוהו.
בכל זאת, אני אוהבת לשלב בספרים שאני, כבת 17, קוראת, למשל כרגע אני נהנית מצ'רלס דיקנס והנרי הגרד לצד "הקמילה" (ספר נוער דיסטופי צפוי, עם משולש-אהבה - עוד טרנז נוראי). זה יוצר איזשהו איזון: העליון לצד הנחות, המופת לצד השפל - ואז אני מתחרטת שקראתי את ספרי הנוער, שמיועדים לבת 16 עם מוח של ברבי! כיף לקרוא את התגובות שלך לכל הרבים המשבחים את הביקורת. לכל הפחות, יש לי המלצות לגבי מה עליי לקרוא. |
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
"התפסן בשדה השיפון" ו-"סופה בין הדקלים" הם הכי ספרות נוער שיש וממש לא גיל 10, כמו גם כל ספריהן של גלילה רון-פדר ודבורה עומר. למשל: סדרת הספרים של גלילה רון פדר "אל עצמי" - הכי רומנטי שיכול להיות - הכי התאהבות נעורים של שנות ה-70-80 ובלי כל הערפדים (שאותי מגעילים) של היום.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
לאאא, אני לא מדבר על גיל עשר, אלא על ספרות נוער, את יודעת,
התאהבויות נעורים, ערפדים, כריתות ראשים, כאלה.
|
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
אני דווקא קראתי ספרי מופת כשהייתי נערה - ואפילו כשהייתי ילדה. הספרים הללו השאירו בי חותם והולכים איתי עד היום והם שמהווים את העדנים לאהבת-הספר שבי. אמת לאמיתה שמגפת הערפדים מורידה את רמתה של ספרות הנוער העכשווית - איפה הם ואיפה ספרים כמו: "התפסן בשדה השיפון", "סופה בין הדקלים" וגם - "אבא ארך רגליים", "אורה הכפולה", "אורי" - ועוד.
|
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
נכון בהחלט. וזה מתאים לכל ספר שיטחי בעולם בלי קשר לגיל הקורא\ת
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אני בהחלט יכול לראות זאת מנקודת מבטה של בת 16. אבל זאת הצרה בדיוק!
הקלישאיות האיומה בלחפש חתיכים, ללא טיפת עומק בדמויות, עם דיאלוגים פתטיים... לא, זה לא זה. הספר הספציפי הזה פשוט נחות יותר מ"משחקי הרעב" או "הארי פוטר", אין מה לעשות. וזה שיש בנות 15 שמתות על זה? זו אף פעם לא אינדיקציה לאיכות.
|
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אכן טיפת עליונות ניכרת בדבריך.. נסה לראות זאת מנקודת מבטה של בת ה16.. הצלחת?
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה. איכשהו, מסתבר שלא הצלחתי להסוות את העליונות, הבלתי מוצדקת אולי,
שאני חש כלפי ספרות נוער נחותה, וכלפי מי שמחבב אותה חיבה עזה מדי לטעמי האנין. אני באמת לא זוכר מה זה היה לקרוא ספרים כנער, אולי רק לדמיין. אבל אין ספק שהיום יש מבחר גדול יותר, ונדמה לי שגם עמוק פחות. סמכו על נוער שיתעמק, אז לא כתבו יותר מדי ספרות של כזה כאילו. דושקה, יש מצב שקראתי את וונגוט וקושינסקי אז, אבל איכשהו, פתאום אני נזכר שמה שהעיף אותי אז היו סידני שלדון ורוברט לדלום, קן פולט וכאלה.
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אני דווקא זוכרת, כי זו היתה תקופת המעבר בין הספריה הקטנה של הגמנסיה,
המיועדת לחטיבת הביניים, לספריה של הגדולים שבה קראתי, בין גיל 15 ל 17, לפי מדפים בלי הבחנה מובהקת בין טוב לרע את פייר לה מור (כותב נשכח של ביוגרפיות של אמנים), וונגוט, יז'י קושינסקי, פרל בק, סלנג'ר, רומן גארי, מיילס אנד בונס- שלוש בעשר בהוצאת מזרחי, בוריס ויאן, ג'ון אירוינג וטולקין
חלק מהם אני אוהבת עד היום והדבר הכי קרוב לערפד שנתקלתי בו היה פנטום האופרה, עם שני הדפים האחרונים חסרים. |
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אוףףף עם הערפדים האלו, הם יצאו לי מכל הוורידים :)
קשה מאוד לשחזר את התחושות או התודעה לחומר קריאה מסויים מההווה ל"אילו הייתי היום בת 9-15 איך הייתי מרגישה לגבי הספר",
אבל נחמד מצידך שאתה מתאמץ להבין את הראש של הנוער-מכור-לחומר-ערפדי-ברוח האופנה-העכשווית. אבא טוב אתה, כבר אמרתי ? אם אני מביכה אותך עם המחמאות שלי אנא ממך צור קשר באישית ;) |
|
|
תמיד אוהב אותו
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
בוקר טוב !
כהרגלך אלון אתה כותב ביקורות מעניינות,ממצות,ומבוקרות בטוב טעים. הנאה צרופה לשוב ולקרוא אותך.
גם אני למרות גילי המופלג במקצת חוזרת לעיתים אל אותם "ספרי נוער",זה קליל,לא מאתגר יתר על המידה,לא משאיר משקעים עמוקים-אם בכלל. איני מתכוונת לכל ספרות הנוער, מדיי פעם באמת יש ספרים שראויים להערכה והתפעלות. אני אומרת: גילי זה בגוף,צעיר זה בנפש. |
|
|
טופי
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
אלון אלון ברוך הבא למועדון :)
מדי פעם אני צוללת לכל מני סיפרי נוער. זה משעשע ונותן מבט נוסף על בני הנעורים המקיפים אותי
|
|
|
יקירוביץ'
(לפני 12 שנים ו-2 חודשים)
כל הכבוד לך שעשית את הצעד הזה, אני צעיר ממך ולא הייתי מעז.
|
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
