בואו נהיה כנים, ערפדים זה כבר פאסה.
זה נדוש, משוחזר, לא מקורי, וכמובן - בל נשכח את חבריהם; סטייה מטרידה ונטייה לשלמות יתר. עם כל הדמדומים, דראקולות, יומני ערפדים, מתים-חיים, מסומנים למיניהם, וכשלכולם (או לרובם) יש ניבים, והם מכורים לנוזל האדום הזה שנוזל לנו בוורידים, זה נמאס. לפעמים צריך לדעת לומר "סטופ". אבל בגלל שאין לי השפעה על ספרות עולמית, זאת לא יכולה להיות אני. מסקנה ברורה היא שההוצאות צרי

כול מה שחשבתי שיקרה בספר הזה
היה הפוך
הספר הזה ממש לא צפוי


סוף סוף דימיטרי ורוז לא היה אכפת כול כך מהחוקים שאסרו להם
להיות ביחד או יותר נכון לדימיטרי לא היה אכפת
כי לרוז ת<mark>מיד</mark> לא היה אכפת מהחוקים .


לא אהבתי את ההתנהגות של ליסה בסוף כשהיא לא רצתה לרפא את דימיטרי שרוז ביקשה ממנה שתעשה את זה
בשבילה .רוז כול החיים שלה עזרה לליסה הגנה עליה נתנה לא עצות .
לא היה אכפת לליסה מה רוז מרג

****


מה קראתי בגיל חמש עשרה או שש עשרה? בחיי שאני לא זוכר. הייתי כבר מבוגר מדי בשביל חסמב"ה או החמישיה הסודית, ספרים "מורכבים" לא עניינו אותי במיוחד, ואני די משוכנע שהארי פוטר עוד לא נולד. תעלומה. פשוט אין לי מושג. קארל מאי? רובינזון קרוזו? אני חושב שאלה היו יותר בגיל עשר או אחת עשרה.

הספר הזה התגלגל לידיי כי הילדה שלי בת התשע לקחה אותו בספריה ואמרה לי אחרי כמה עמודים שהוא קצת גדול עליה, ש

אני לא יודעת מאיפה להתחיל אממ בוא נתחיל מהיום שבו קניתי את הספר אז קודם כל קראתי עליו באינטרנט ומצד אחד הספר סיקרן אותי ומצד שני זה נשמע לי ספר שטחי,על נסיכה ערפדית מושלמת וחשבתי שהדמות המרכזית הסיפור היא ליסה אבל עד כמה טעיתי וזאת בעצם הייתה רוז! סליחה סתתי מהנושא אז היה מבצע 4 ב-100 וקניתי שלוש ספרים ולגבי הרביעי התלבטתי ואז ראיתי את הספר ומאותו הרגע ידעתי שאני חייבת לקחת אותו.היו לי איזה 7 ספרי

האקדמיה לערפדים 2 - דם קר / <mark>רישל מיד</mark>

הדם קר כשאהבה וקנאה מתנגשות במדרונות בשלג...

רוז מאוהבת בדימיטרי. דימיטרי מגלה עניין בטאשה. ומייסון,חברה הטוב של רוז, יעשה הכל כדי להתקרב אליה. אבל לא רק חיי האהבה מסתבכים באקדמיית סנט ולדימיר. ערפדי הסטריגוי בני האלמוות עומדים לתקוף, ובית הספר בכוננות גבוהה. התלמידים מפונים לאתר סקי מושלג, אך הנוף החורפי משרה רק אשליה של ביטחון. שלושה תלמידים בורחים כדי

<mark>רישל מיד</mark>,הצלחת לנפץ לי את הלב.
דימיטרי הוא דמות האהובה עלי מכל דמות שאי פעם הכרתי בספר,איך שסיימתי את הספר נשארתי כל הלילה בוכה.
הספר הכי טוב בסדרה עד עכשיו.
בבקשה תגידו לי שיש ספר המשך:(

רוז האתוואי היא כל מה שנערה בת 17 הייתה רוצה להיות.
חכמה, חזקה, אמיצה, שנונה ומצחיקה, בעלת ביטחון עצמי, יפה, מושכת, והיא גם יודעת לפלרטט לא רע.
אין ספק ש<mark>רישל מיד</mark> בנתה פה דמות מעולה, וגם בספר השני היא לא איכזבה.

אם אהבתם את האקדמיה לערפדים, ככל הנראה תאהבו גם את דם קר.
הספר עצמו קליל וכיפי, הדפים חלפו לי מהר בין הידיים, וגמרתי אותו תוך כמה שעות.
עושה חשק להמשיך לקרוא את הספר הבא.

אני מתכוונת לשבור שיא - לכתוב ביקורת בעשר דקות! אתם העדים שלי אם אני מצליחה!!
זה לא אפשרי בכך שרק לתקצר לוקח לי עשר דקות.
תאחלו לי בהצלחה!
שלוש
ארבע
ו!!!!!!!!!!!!!!!

בסוף הביקורת תדעו אם הצלחתי

אתם מוזמנים לסטור לי; ספריי מופת אני בולעת ב - חכו לזה - הרבההההההההההההההההההה יותר זמן מאשר ספרים כאלה.
ברר, אני בפירוש מזועזעת מעצמי.
(וכן, זה נגנב מברני מ"איך פגשתי את אמא", אני מתה על הסדר

הספר השלישי!! זו הייתה שבת טובה, הקפתי את עצמי בספרים טובים, והספר הזה הוא הראשון ברשימה, איך היא עושה את זה? מוציאה שלושה ספרים וכולם מוצלחים. התענגתי על בגרותה של רוז, שסוף סוף הבינה כמה זה מגוחך לשמור ולתת לחברה שיש לה הכול ולך אין כלום, המלחמה שניהלת מולה ומול חברייך מוכיחה עד כמה את חזקה.סדר העדיפות נחל מקום ראשון.
דימטרי- הכל תלוי בך, ורק כשאתה רוצה. שברת את חומות בניך לבינה, ריגשת אותי במי