ביקורת ספרותית על כופרת מאת אייאן חירסי עלי
ספר מעולה

---

נתחיל במספרים:
1. אייאן חירסי עלי גרועה במתמטיקה
2. בשנת 2005 היא נבחרה ע"י השבועון טיים לאחת מ-100 האישים המשפיעים בעולם. היו עוד כמה תארים במקומות אחרים.
כך או כך, אייאן נולדה, גדלה, למדה וחייתה במיץ הנוזלי, המצחין והרעיל של הזבל האסלאמי. אני מסתכן בהוצאת דיבה, אבל מחצית הספר הוא בדיוק תאור המצב הזה. ארץ לידתה סומליה, אם כי עד גיל ההתבגרות היא ביקרה וחייתה במקומות משובבי נפש כמו ערב הסעודית, אתיופיה וקניה. המקומות האלה היו צורה כזו או אחרת של אסלאם, למעשה, צורה כזו או אחרת של התעללות בנשים בפרט ובבני אדם בכלל.
אסלאם פרושו כניעה. כניעה זו היא בכל מובן בחיים, כניעה לפני חוקי הקוראן והנביא. אם הגבר סתם צריך להכנע, האשה נכנעת הן לחוקים הדרקוניים והם לבעלה ולמעשה לכל גבר, יהא זה אפילו בנה שלה.
חירסי עלי נולדה לאחר מהד אחיה ולפני הוואיה אחותה. אחותה היתה היותר משוחררת, נועזת וחצופה, לא ידעה כאב ולא כניעה. דווקא חירסי עלי היתה היותר דתית, שומרת על לבוש צנוע במיוחד ורוצה להבין עד עומקם את ציוויי הדת. אלא שגברים לא כל כך שעו לרצונותיה ולבסוף מצאה עצמו משודכת לבן השבט שלה, אחד קנדי הלבוש כמיטב מסורת המערב, אבל עם ראש וחשיבה אסלאמיים אופייניים. בדרך אליו היא אמורה לעבור בגרמניה, לחכות לאשרה לקנדה, ותוך כדי המתנה זו במדינה נקיה, דייקנית ומתקדמת, כזו הרחוקה שנות אור מהמיץ של הזבל של קניה, היא מחליטה לעבור להולנד בסיוע עצה טובה ולא להמשיך לקנדה. זו כמובן דרך חד סטרית. מהקצפת היא נופלת מעלה ישירות לדובדבן, אחת המדינות הנקיות, הדייקניות, הנאורות והמתקדמות בעולם בכל מובן אפשרי. זה ניכר בקריאה והנפש משתחררת יחד אתה.
חירסי עלי לא מאמינה למראה עיניה. הרי הבטיחו לה שחשיפת עור נשים לעיניים גבריות זה בדיוק המתכון לצרות. והנה, באוגוסט של הולנד, נשים לבושות במינימום בגדים, העולם לא מתמוטט, הגברים לא עטים על אף אשה, אוטובוסים מגיעים על הדקה, איש לא מסתכל על אשה הסתכלות חשקנית מיותרת והכל זורם על מי מנוחות.
די מהר חירסי עלי ממהרת להגיש בקשה למעמד פליטה, לא מאבדת אמונתה הדתית, אבל מרגישה שהולנד זה בדיוק מסוג המקומות המתאימים לה, מקומות המתאימים למעשה לכל אדם עלי אדמות: אין מילת נשים, אין ציוויים כאלה ואחרים, פרט למוסר בסיסי של אדם לחברו טוב יעשה, אין כפיה משום סוג והכל נעשה על בסיס של כבוד הדדי. הזבל ממויין לפחים שונים ולא מהווה מקום ליצירת מיץ ירקרק דוחה ברחובות ניירובי ומוגדישו.
אם זה לא היה סיפור אמיתי, היה אפשר לפטור הכל בעוד פנטסיה שהגה מוח אופטימי מדי. אבל מפה לשם, אייאן מתחילה לשמש מתורגמנית מסומלית להולנדית, תעודת פליט בכיסה היא גרה בהולנד בחופשיות. היא מנסה לעזור לנשים סומליות בפרט ולנשים אסלאמיות בכלל. מעורבות זו מביאה אותה לאחר כמה שנים וקבלת אזרחות גם לידי מעורבות פוליטית ותואר אוניברסיטאי, אין כאן ספויילר, וכניסה לפרלמנט. נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? אכן טוב ונגמר רע.
יותר ויותר מתברר שהאסלאם לא מוותר בשום מקום. הרי הציווי מהקוראן להרוג כל מי שאינו אסלאמי שריר וקיים, חי ובועט. כשיש מישהו המעז לצאת חוצץ ולומר את האמת, במקרה וזו גם אשה כמו אייאן חירסי עלי, הכל מותר. הרי את דעתה על האסלאם קראו, שמעו וראו בכל כלי תקשורת אפשרי. לא היה צריך הרבה שיתחילו לנסות לפגוע, שהולנד הנעימה, העדינה, הנקיה והמסודרת תצטרך להפעיל דווקא את כוחותיה המיוחדים, את אבטחת האישית הקפדנית והבלתי מתפשרת, את הצורך להעבירה ממחבוא למחבוא כך שמאיגרא רמא של הדודדבן בקצפת הנאורות נופלים לבירא עמיקתא של דת חשוכה ונוקמת. הפרידה מכל הטוב הזה היתה בלתי נמנעת.
חירסי עלי כותבת ככפאה שד. יש לה הרבה מה לומר, במיוחד על הדבר הנורא שקרה לה, ההוולדות לדת בלתי מתפשרת, במיוחד כלפי נשים, במיוחד כלפיה. היא רואה באסון הזה המתרחש במקומות רבים בעולם, רוצה לסייע ומשלמת על זה מחיר אישי יקר.
הספר אינו קשה לקריאה, אבל הוא מסמך נוקב, בלתי מתפשר ומאיר עיניים. אין בעולם ספרי חובה, כולל התנ"ך, הקוראן והברית החדשה. אבל הספר הזה הוא כנראה אחד מאלה ששווה לסרוק מכריכה לכריכה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על כופרת