ביקורת ספרותית על כופרת מאת אייאן חירסי עלי
ספר מעולה

---

מטלטל, מרתק, מטריד ומפעים. סיפור חיים ואישיות מעוררות הערצה (ואני לא טיפוס מעריץ). תמיד מפעים אותי איך אדם שחי בדיכוי כה גדול מוצא את כוחות הנפש להתעלות ולהיחלץ מהכלוב. סיפור שיחרורה הפיסי והמנטלי של אייאן מהכלא הרוחני ותנאי החיים הבלתי אפשריים שבהם גדלה מרתק ואף שופך אור על מה זה לגדול כאשה במדינה אפריקאית מוסלמית (סומליה) או בערב הסעודית: שטיפות מוח איסלאמיסטיות שבבסיסן האידיאולוגיה שאשה צריכה להשלים עם כל התעללות והשפלה כי זה רצון אללה הרחום ותפקידך להיכנע ולקבל. כל ספק וחופש מחשבה הוא כפירה שדינה נידוי חברתי וענישה אכזרית עד כדי הוצאה להורג. ועל כך נוספות הטראומות וההתעללות הפיסית של מילה אכזרית בילדות ומכות אכזריות ותנאי החיים הקשים. לא יאמן שהאשה הנדירה, המדהימה והמוכשרת הזו עמדה להימסר על ידי אביה כמו עז בשוק לבחור קהה ואוויל שהיה מדכא אותה ומשתמש בה לצרכיו, ולא יאמן שברגע של אומץ בלתי נתפס היא בחרה לברוח מגורל זה. אך סיפורה של אייאן מעבר להיותו סיפור אישי מרתק, משקף גם את גורלן של מיליוני הנשים שלא זכו כמוה להימלט מגורל אכזר זה, ואת עומק הדיכוי שמוטמע בבסיס האידיאולוגיה האסלאמית של השריעה כנגד זכויות אדם לחופש הביטוי והמחשבה וכנגד זכויות נשים בפרט. אומץ ליבה של אייאן והיושרה הפנימית שלה ממש מופלאים, וכנגד כל אופנת הפוליטיקלי קורקט המערבית, היא אינה מגמגמת ואינה חוששת לבטא בצורה בהירה ונוקבת את הביקורת שלה על האיסלאם. גם כשהיא מותקפת ומאויימת פיסית וחייה בסכנה (שותפה ליצירת סרט שמותח ביקורת על יחס האיסלאם לנשים נירצח והיא מקבלת איומים), היא לא מושתקת וממשיכה להשמיע את מה שיש לה לומר ולהילחם למען זכויות נשים מוסלמיות. הספר ניכתב לפני כשמונה שנים, עוד בטרם גלי ההגירה הנוכחיים לאירופה, וכבר אז חירסי מזהה נכון את האיום התרבותי שיש בהכלה סובלנית של תרבות ששוללת זכויות אדם בשם סובלנות לרב-תרבותיות וחופש הדת. איזה חופש יש לאשה שמגיל אפס שוללים ממנה את יכולת החשיבה החופשית והבחירה? היא שואלת. מרוב רצון להיות רגיש ולכבד את תרבות המהגרים ובשם הרלטיביזם המוסרי, החברה המערבית מאפשרת ומכחישה המשך קיום של פשעים כמו מילת ילדות ורצח על כבוד המשפחה גם כשאלה ממשיכים להתקיים בתוך תוכה (אחד המאבקים של חירסי היה לעקוב סטטיסטית אחרי היקף תופעת רצח "על כבוד המשפחה" בהולנד. מסתבר שהרשויות כלל לא כללו קטגוריה שכזו במניעים לרצח מתוך הכבוד הרב שרחשו לתרבות המהגרים. רק לאחר התעקשותה התבררו מימדיה המפלצתיים של התופעה).

חוויותיה של אייאן מאפשרות לקורא הצצה לתרבויות של סומליה וערב הסעודית - מבט מבפנים על מה זה להיות אדם ואשה בתרבויות כה שונות אלה על המאבקים הפוליטיים, תרבותיים דתיים ושבטיים. מאד מאלף לקבל הצצה לעומק הקשר השבטי בסומליה, על הטוב והרע שבו, ועל החוויה הפסיכולוגית של לגדול בתרבות הדתית פונדמנטליסטית של ערב הסעודית. גם במובן זה הספר מאד מלמד ומרחיב אופקים.

למרות שהייתי מודעת לנושא גם לפני, לאחר קריאת הספר חשתי מזועזעת מהיקף ועומק הדיכוי של נשים בחברה המוסלמית ומהיחס האכזרי כלפיהן. חשתי צורך לקרוא יותר על נושא מילת הנשים. מסתבר שכ125 מיליון נשים עברו טראומה זו (!)וכל שנה מצטרפות 2-3 מיליון ילדות/נערות נוספות. במדינות אפריקאיות מוסלמיות כמו סומליה, גאנה מצרים וסודן בין 88-99% נימולות, אך גם בתוכי אירופה הנאורה, אלפי ילדות מועלות כקרבן על שולחנות המטבח בהולנד צרפת וגרמניה במהלך חופשת הקיץ שלהן. מה שמטריד ומזעזע יותר הוא שבחברות השמרניות אין לאשה מגן ומוצא, כי ההורים/משפחה/ שבט שותפים לדיכוי ולא יגנו עליה אם תהיה במצוקה. תמיד היא תהיה אשמה, גם אם נאנסה או הוכתה. תמיד "כבוד" השבט או המשפחה יהיה הערך העליון. ובחברה המערבית, המאבק בתופעה לא מספיק חריף.
אני קוראת לכל מי שזה מזעזע אותו, כמוני, לתרום לקרן desert flower foundation שהוקמה על ידי סומלית שבדומה לחירסי עברה את טראומת המילה ונמלטה באומץ רב מגורלה. הקרן עוסקת במאבק לבלימת התופעה ובטיפול בנפגעותיה.

» ביקורות נוספות של שועלה
» ביקורות נוספות על כופרת