ביקורת ספרותית על זמנים מופלאים מאת קארן תומפסון ווקר
ספר טוב

---

זיהום הסביבה, כריתת יערות הגשם, החור בשכבת האוזון, נסיגת הקרחונים, עיור יתר, התפוצצות אוכלוסין או מלחמה גרעינית כוללת - העיתונים והספרות הספקולטיבית מלאים ברעיונות כיצד יגיע כדור הארץ לסופו, כיצד יכלו החיים המוכרים לנו על פני האדמה הזאת. המשותף לכל תסריטי הזוועה האלה הוא אחד - כל זה מעשה ידי אדם או בעטיו. אנחנו אמנם מזיקים לכדור הארץ, אך יש מידה מסוימת של יהירות אנושית במחשבה שכל הרע שיכול לקרות בא מכוחנו וממעשינו.

בספר זה, תסריט האסון שונה לחלוטין - כדור הארץ מאט את מהלכו. הסיבה אינה ידועה, וההאטה הולכת ומתגברת. המדענים חסרי אונים ואינם יכולים להסביר את התופעה או למנוע את המשכה. הסיפור מתואר מפי נערה צעירה, ואולי זאת הסיבה לכך שהתיאור אינו מעמיק מספיק. יש תחושה שהרבה דברים מתבקשים חסרים - למשל, איננו יודעים כמעט דבר על מה שהתרחש באזורים אחרים של כדור הארץ, למשל באפריקה, או במקומות שאינם קליפורניה. מה קורה לאנשים העניים יותר? אלה שאינם יכולים לבנות חממה בחצר ביתם? איך מתמודדת הדת עם השינוי? האם אין אנשים הבטוחים שמשיח כלשהו מגיע ופועלים בהתאם? האם אין התגברות של פשע ואנרכיה, מה קורה כשיש אנשים רבים כל כך שאינם יכולים למצוא מזון? אפשר היה להרחיב ולהעמיק בכל הנושאים האלה, וכשהמחברת נוגעת בהם, היא עושה זאת ברפרוף.

יש משהו מחריד בדרך שבה אסון מגיע בהדרגה, מעט מעט משתנים הדברים - לא רעידת אדמה פתאומית ההופכת סדרי עולם, אלא משהו אטי והדרגתי, מתקדם ללא רחם לכיוון שאיש אינו יכול לשער. כמה פתטי הניסיון האנושי להמשיך לחיות כרגיל ככל האפשר, כשהאדמה נשמטת מתחת לרגליים (יש גם דוגמאות היסטוריות לכך, לצערנו).

השמש תשקע היום בשעה הרשומה בלוח השנה, ותזרח מחר בשעה היעודה. כמה מרגיע לחשוב כך. כמה יפה על רקע זה הברכה בקריאת שמע של ערבית: "ברוך אתה... המעריב ערבים".

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על זמנים מופלאים