ביקורת ספרותית על זמנים מופלאים מאת קארן תומפסון ווקר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 9 ביולי, 2017
ע"י מסמר עקרב


הבן אדם קם בבוקר. הוא מצחצח שיניים ואוכל ארוחת בוקר. אחר כך הוא הולך לעבודה, חוזר בערב הביתה, צופה קצת בטלוויזיה, קורא ספר, נכנס בכיף לסימניה, והופ... הנה חלף לו עוד יום בחיים. לא יום מוצלח במיוחד ולא יום גרוע במיוחד. יום שגרתי כזה, כמו אלפי ימים שהיו לפניו וכמו אלפי ימים שיבואו אחריו. ואז, רגע לפני שהוא עולה על יצועו, חביבנו משחרר אנחה כבדה ואומר לעצמו: ראבק, אז מה הטעם, בעצם? נכון, התיאור של היום שעבר עליו הוא פשטני להחריד, אבל בכל זאת, האם בסופו של דבר החיים אינם מורכבים מפסיפס לא מרהיב במיוחד של עשרות אלפי ימים שגרתיים כאלו, שבהם כל יום דומה למשנהו? ואז הבן אדם שלנו נזכר בקהלת ובאמרתו "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש". הוא פולט אנחה נוספת וממלמל לעצמו "אח, אין, אין על קהלת"...

אז זהו, שבעצם יש. לא על קהלת, החכם באדם, אבל בהחלט יש חדש תחת השמש, ובמובן הכי מילולי של המילה. המציאות המתוארת בספר היא מציאות שבה מופרת רוטציית סיבוב כדור הארץ סביב צירו במחזוריות של עשרים וארבע שעות. הימים והלילות הולכים ומתארכים, ויממה מגיעה לפרקי זמן של שלושים ואף ארבעים שעות.
בניגוד לספרי דיסטופיה רבים, הקטסטרופה כאן אינה מתחוללת במהירות ובקיצוניות. היא דוהרת בערך בקצב שבו האיילה השלוחה של דואר ישראל תביא את דבר הדואר שלכם לייעדו (כלומר, הזמנה לברית מילה תגיע לייעדה כשהרך הנולד יחגוג בר מצווה...). מצד אחד כוח הכבידה משתנה ועולם החי והצומח יוצא מדעתו ומגיב בצורה שבסופו של דבר תסכן את חיי האדם, ומצד שני השינויים ההדרגתיים מאפשרים לאנשים לנהל שגרת חיים נורמלית פחות או יותר, לפחות בתחילת המשבר. וכך, יחד עם תיאור האטת הסיבוב של כדור הארץ ושל תופעות הטבע החריגות שהיא מביאה עמה, הסופרת מצליחה לתאר גם את ההתרחשות היום יומית, השגרתית להחריד, של ג'וליה, גיבורת הספר, ילדה מקסימה כבת 12. אז מה יש לנו פה? בין השאר, סיפור על אהבה ראשונה, על יחסים מתוחים בין ההורים, על בגידת אביה של ג'וליה באמה (ועוד עם המורה שלה לפסנתר), סיפור על חברה טובה שעזבה לארץ אחרת, סיפור על הצקות והטרדות בקרב בני נוער. הכול כל כך שגרתי, כביכול, ועדיין הסיפור אותנטי ומרגש מאוד. הוא מובא בגוף ראשון, מפיה של ג'וליה, והוא פשוט גרם לי לשמוח בשמחותיה ולהזדהות עם מצוקותיה ועם פחדיה.

אהבתי מאוד את הדרך שבה הסופרת מתארת רגעי חסד קטנים של אושר בתוך כל הבלי השגרה, רגעים קטנים שאנו חווים מדי יום, נוטים לקבל אותם כמובן מאליו ולא מכירים בערכם. "שמעתי סוף סוף מהאנה - היא כתבה לי גלויה עליזה. גלידת שמנת עם עוגיות המתינה לתורה במקפיא. זר שהיה פוסע מחוץ לחלון ביתנו היה יכול לנחש את מצב רוחנו לפי הצלילים: קול הנפץ החד שהשמיע המפגש בין המחבט לכדור וקריאות העידוד של הוריי. היינו מאושרים." כן, מאושרים, בגלל הרגעים הקטנטנים הללו שמסבים לנו כזו הנאה. אז מי צריך פרוזק או ספרי ניו אייג' שיאירו את דרכנו אל פסגת האושר המיוחל, עאלק. גלידת שמנת עם עוגיות בהחלט יכולה לעשות את העבודה, בעיקר אם זורים עליה סירופ מייפל סמיך ומעטרים בקצפת ובדובדבנים.

מתוך הספר: "היית מעדיפה למות בהתפוצצות או ממחלה? מה שטוב בהתפוצצות, זה שזה לוקח רק שנייה". אבל מה לעשות שאף לא מתחשב בהעדפה שלנו למות מיתת נשיקה מאשר למות מוות מייסר, חלילה, מאיזה סרטן אלים. וחוץ מזה, מה שלא יהיה, הרי כולנו אורחים כאן. ציטוטון נוסף: "אנחנו באמת הולכים למות," אמרה גבי, "מתישהו". אז אם ג'וליה החביבה מצליחה לחוות רגעי אושר קטנים בעידן כה עדין, קל וחומר שאנו יכולים לחוות אותם בעידן של יציבות יחסית.

שתי המילים החותמות את הספר העבירו בי צמרמורת. האם זה יהיה ספוילר לציין אותן? כולה שתי מילים בודדות, אבל ליתר ביטחון אזהיר שאני הולך לכתוב אותן. המילים הן (ספוילרון!!!) "היינו כאן". אז האם זה באמת משנה שהיינו כאן, בעולם שבו כל הדורות שהיו לפנינו וכל אלו שיהיו אחרינו הם בגדר אורחים בלבד? האם בכלל אפשר להטביע חותם בעולם כזה, שכל החיים בו נועדו מראש לכליה, למוות ולאבדון? טוב, בסדר, אז היינו כאן, בעולם בעל "יציבות יחסית", ללא שום מרעין בישין אפוקליפטי שנראה באופק. עד שתבוא איזו רעידת אדמה, צונאמי או הוריקן ויחסל אותנו. או שסתם נמות, חלילה, מסרטן. אשכרה החיים הטובים.

אני זקוק עכשיו דחוף לאיזו פחמימה מתוקה... גלידת שמנת עם עוגיות כבר אמרתי? למעשה, רציתי לכתוב פרלינים בלגיים, אבל אז חשבתי לעצמי שתזעיפו פניכם ותסננו משהו בסגנון של "יאללה, שיעזוב אותנו כבר המסמר המופרע אכילה הזה בשקט מהפרלינים שלו. וואלה, שיגע אותנו"...

48 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מסמר עקרב (לפני 3 חודשים)
פלפל, ממליץ לך על הספר בחום.
בנוגע למתוקים, צר לי, אך גלידה פחות מדברת אלי. בשבילי רק שוקולד ועוגות, גם תחת השמש הקופחת...
פלפל ירוק (לפני 3 חודשים)
אם אקרא - בזכותך. לא שמעתי על הספר הזה עד היום אני אוהבת ספרי דיסטופיה וחורבן, אומנם כיף יותר שהכל מהיר וערפדי אנוש מנסים לחסל את אוכלוסיית אמריקה (סיימתי לא מזמן את המעבר של קרונין) אבל גם חורבן איטי יספק אותי.

כמו כן- הבחירה בגלידת שמנת עדיפה על פני פרלינים בלגיים, קיץ עכשיו. מה יותר מהנה מגלידה עסיסית?
סקאוט (לפני 4 חודשים)
מסמר, אתה צודק בהחלט. ואני חושבת שהספר שהכי הולם את המשפט ״ ספר שמתנהל על מי מנוחות הישר אל האבדון״ זה הספר אובלומוב.
הבחור הראשי לא עושה כלום במשך עמודים שלמים ועד שהוא עושה זה לא במאה אחוז, ספויילר: הוא חוזר למצב הקודם.
עד הסוף הבלתי נמנע.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
חני, "לאסוף את חלקיקי האושר כשהם באים ולברך עליהם" זו הגדרה נפלאה. אסור לקבל אותם כמובן מאליו.

סקאוט, תודה רבה. אם משהו צרפתי אז אני מעדיף קְרוּאָסוֹן... מת על מאפים מבצק שמרים. אהבתי מאוד את ההגדרה שלך "ספר טוב שמתנהל על מי מנוחות... הישר אל האבדון." למעשה, החיים של כולנו הם קצת כאלה. מתנהלים להם על מי מנוחות, אבל בסוף הבלתי נמנע כל אדם יהיה "מנוח" בעצמו...

נעמי, בלון עצוב זה אני. דוקרני ועוקצני - לא כל כך, לצערי...
נעמי (לפני 5 חודשים)
כשחושבים על זה, יש לך תמונה של בלון עצוב ושם דוקרני ועוקצני, זה בהחלט פרופיל מזהיר!
סקאוט (לפני 5 חודשים)
יאללה, רק בנוסף לגלידת שמנת ועוגיות נקנח עם גלידת וניל צרפתי בבקשה. בכל אופן, כתבת יפה. האמת שהביקורת גרמה לי לשמוח וזה די מוזר כי מדובר בספר דסטופי.
דרך אגב, קראתי את הספר ואני זוכרת שאהבתי אותו, הרעיון של דיסטופיה איטית ואת תיאור מהלך ההתרחשות בזמן הזה מאוד ייחודית ובלתי שגרתית. ספר טוב שמתנהל על מי מנוחות... הישר אל האבדון.
חני (לפני 5 חודשים)
לא חייבים להטביע חותם כדי להרגיש שהיינו כאן .אך מדי פעם גם לי משתרבבת המחשבה
פשוט לאסוף את חלקקי או כוכבי האושר כשהם באים
ולברך עליהם.וכתבת נפלא כמו תמיד.
שיהיו הרבה הפתעות טובות דן
וכשיבואו פשוט תחבק אותן חזק.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
אני אדם של ניגודים: לעתים נדמה לי שבאמת לא משנה אם היינו כאן או לא ושאחרי ככלות הכול "הבל הבלים הכול הבל", ולעתים אני מביט בספרו של פראנקל "האדם מחפש משמעות", שמונח בספריית ביתי, ואז אני כבר בדעה שניתן למצוא משמעות לחיים אפילו בעתות מצוקה קשות ביותר.
ובאשר לאופטימיות שלי, כביכול, כששואלים אותי "מה המצב, מסמר?" אני עונה "המצב מזהיר!" וכשעונים לי "יופי", אני משיב "איזה יופי ואיזה בטיח. המצב אכן מזהיר מאוד, דהיינו טומן בחובו המון אזהרות"...
נעמי (לפני 5 חודשים)
שלא כזה משנה אם היינו או לא היינו כאן, שהימים הדומים אחד למשנהו (ולא שבשלי יש זיקוקים כל יום) עוברים בצורה פאסיבית, כאילו אין ביכולתנו להפוך אותם לטובים ולמשמעותיים יותר.
(דווקא יש לך כאן שם של אופטימיסט, מניחה שכתבת ברוח הספר יותר מברוחך...)
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
פפריקה, אל תשכחי לכתוב ביקורת על הספר. אני איאלץ להסתפק ב- "בית קטן בערבה". זה היחיד שלה שיש לנו.
נעמי, תודה. ולאיזו נימה התכוונת?
נעמי (לפני 5 חודשים)
לייק על הסקירה
אבל רוב הזמן אני לא מזדהה עם הנימה שעולה ממנה
גלית (לפני 5 חודשים)
חחח פפריקה! לגמרי.... אם היה תיאור גלידה יותר מעורר תיאבון אי פעם בספרות...
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
אין לכם אותו בספריה? זאת קלאסיקה. או לפחות ראויה להיות... לורה אינגלס ויילדר מספרת על ילדותו של בעלה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
תיארת היטב את החיים שלי...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
תיארת היטב את החיים שלי...
גלית (לפני 5 חודשים)
אמתך לעד מסמר! זה אחד המוצלחים.
אנקה,ראי הוזהרת!
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
פפריקה, תודה רבה. יו"ר הסתדרות רופאי השיניים בישראל מחייך עכשיו חיוך רחב (עם שיניים צחורות ונטולות חורים).
ועל מה הספר? בסימניה לא מופיע תקציר שלו, ולצערי אין לי אותו בספרייה.

פרסי, אין על קהלת. גאון.

אנקה, כבר השבוע אני רוכש לך את הפרלינים ומביא לך לספרייה!
אני בדעה שאדם צריך מזל במותו לא פחות מאשר בחייו, ואולי אף יותר. יש מיתות נשיקה קלות ומהירות ויש מיתות... שלא נדע. והן כל כך רבות.

puapua, תודה רבה.
puapua (לפני 5 חודשים)
ביקורת מעניינת ומשעשעת. תודה!
אנקה (לפני 5 חודשים)
אין כמו ניחומי ממתקים למיניהם אחרי קריאת דיסוטופיות. דן, הסכנה בשליחת שוקולד בלגי דרכי - הוא לא יגיע ליעדו, דהיינו, לגלית. הוא יעלם קודם. מקסימום גלית תקבל שוקולד רגיל מהסופרמרקט :)

למות כולנו מתים בסופו של דבר. למות מות נשיקה, מעטים מאוד זוכים לכך.
Command (לפני 5 חודשים)
קהלת :)
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
אנחנו אוהבים את המסמר שלנו על כל מופרעויותיו :)
אני קוראת עכשיו את זה
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=18602
כל כולו תיאורי אוכל מזילי ריר. אני חייבת לגמור אותו עד יום שלישי.
מסמר עקרב (לפני 5 חודשים)
לי, שאולי וחגית, תודה רבה.

צב, דווקא הפיצות של דומינוס לא רעות.

דני, תודה רבה. אני לא רק הולך עליהם, אני רץ אליהם...

נצחיה, המדעים זה התחום שלך, כך שאני מקבל את דברייך. לי אין שמץ של מושג בזה, ולכן כנראה לא ראיתי את הדברים באור נכון.

גלית, עשית לי את היום!!!! בפעם הבאה שתיפגשי עם אנקה אני שולח לך את זה:
http://www.ducdo.com/en/index.html
מושלם!

אלון, קראתי את הביקורת שלך על הספר. מזדהה עם כל מילה.

כוורן, סורי, לא מדבר אלי.

גלית, עשית לי את היום בפעם השנייה!

גלית (לפני 5 חודשים)
מה שניצחיה צר לי עליך אחי הכוורן . גלידה זה נחמד אפילו פאי לימון, אפילו של בן אנד ג'ריס (קרמל סוטרא? וואו!) אבל שום דבר לא משתווה לשוקולד.
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
אם כבר אסקפיזם, יש סדרה חדשה של ארטיקים של גלידות פלדמן, מתוכם ארטיק בטעם פאי לימון הוא משהו פשוט מטורף.
הכוורן (לפני 5 חודשים)
אני עם הגלידת שמנת . מסמר וגלית , קודם תטעמו את הגלידות של בן אנד ג'ריס ואחר כך תדברו .
זה הדבר הכי טעים בעולם :
http://www.benjerry.co.il/flavors/brownie-batter-core/
נצחיה (לפני 5 חודשים)
לא הבנתי איך לא מתחוללת במהירות ובקיצוניות.
בהחלט כן, בניגוד לחוקי הפיזיקה הידועים ובלי הסבר טוב מספיק. זה מה שהפך את הספר בעיני לבינוני מינוס. עם זאת שמחה שאהבת.
דני בר (לפני 5 חודשים)
עם ביקורת כזו מי צריך בכלל את הספר?
אני לא אוהב ספרים עתידניים או בדיוניים, רגליי נטועות עמוק מידי בהוויה העכשווית, והיא מאתגרת לכשעצמה.
יחד עם זאת, אני תמיד נהנה מביקורות טובות שכאלה, ביקורות שעומדות בפני עצמן, ומבטיחות הנאה צרופה.
ומסמרון...לך על הפרלינים הבלגיים!! מגיע לך!!
אלון דה אלפרט (לפני 5 חודשים)
זה ספר מצויין בעיניי. בעיקר חוסר היומרנות שבו
גלית (לפני 5 חודשים)
לא חיבבתי את הספר הזה היה בו משהו לא ממוצה , מאכזב.
אבל אני חייבת לציין שאני המומה מחולשת האופי שלך מסמר !
שיזעיפו! שיתלוננו !
נראה אותם את אותם בני עוולה שחושבים לרגע שגלידת שמנת היא שוות ערך לפרלינים .ועוד בלגיים!
אל תוותר ואל תיסוג! שום שעל! זו שלנו זו גם כן! אה לא קשור . זה בגלל החום.
צב השעה (לפני 5 חודשים)
אולי תגוון עם איזו פיצה טובה?
חגית בן חור (לפני 5 חודשים)
כתבת מקסים, בהחלט מעורר מחשבה.
שאולי (לפני 5 חודשים)
יפה !
לי יניני (לפני 5 חודשים)
סקירה מצויינת עם פתיח שמשקף את החיים של אחוז ניכר מהאנושות





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ