ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 באפריל, 2013
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
לקארן תומפסון ווקר היה רעיון נפלא: בוקר אחד מגלה האנושות שכדור הארץ החל להאט את מהלכו ושזמנים נוספו לכל יממה - שניות, דקות, שעות וימים הופכים את היממה שהיכרנו להיסטוריה. שעות האור והחושך מתארכים, הכבידה משתנה, הקרינה עולה וכל מה שחי על כדור הארץ - מצמחים דרך יצורים חיים צריכים להסתגל או להיכחד. רעיון נפלא ומצמרר. אבל ווקר לא הלכה איתו עד הסוף -ובזבזה אותו על תאורים מופרכים של החיים (הרגילים) בתוך אסון.
הסיפור מסופר מפיה של ג'וליה שהיא בת רבע לשתים עשרה, ילדה יחידה, בישנית וחובבת מדע וכדורגל. הספור כתוב היטב, מתאר ילדה שגדלה בפרבר קליפורני עם חברה אחת, בן אחד שהיא אוהבת, זוג הורים קלישאיים ביותר ומורה אחת לפסנתר. גם אסון בקנה מידה קוסמי כזה אינו מביא את הסופרת לדמיין את האנושות בשעת צרה. גיבורי ספרה ממשיכים ללכת לבית הספר, לשחק כדורגל, להזמין למסיבות יום הולדת, מבוגרים ממשיכים ללכת לעבודה והמצב הכי קיצוני המתואר בספר הוא תאונת דרכים שלא באשמת הנהגת, בה נהרג הומלס הולך רגל. נראה כאילו ווקר ייעדה את ספרה לבני נוער ועשתה כל שביכולתה לא לזעזע אותם, החליטה לכתוב סיפור התבגרות על רקע אסון.
הסיפור מעניין בדרך כלל, מתאר היטב את החיים בפרברים האמידים בקליפורניה, עוסק בהתבגרות, במות אהובים, בחיי נישואים מסובכים, בחברות ובבגידה. בלי סיפור האסון היינו מקבלים סיפור התבגרות נחמד, לא מקורי אבל די אמין. כפי שהסיפור נכתב חשבתי שהרעיון שלה הפחיד אותה והיא התאמצה להוכיח שכשהעולם יתהפך - ילדים ימשיכו לשחק כדורגל, ואמהות ימשיכו לצבוע את שיערן...
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו!
אכן, גם הכתיבה הטובה לא תחפה על הפיספוס.
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 12 שנים ו-4 חודשים)
ביקורת מצויינת
ובאמת חבל על רעיון. טוב שהתפספס.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אכן, vovina לא מדוייק וגם לא יכול להיות מדוייק:
בביקורת כתבתי את התרשמותי מהספר. אנשים אחרים התרשמו באופן שונה ממני. ככה זה וזה היופי בקריאה.
|
|
|
vovina
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
לא לגמרי מדויק
אני מקווה שמי שטרם קרא את הספר לא יירתע מהביקורות המטעות.
נכון, אנשים המשיכו ללכת לבית הספר - כלומר אלה שמשפחותיהם נשארו, ואלה שלא התחרפנו, או נאלצו לעזוב או בחרו לחיות בקהילות האלטרנטיביות. בפירוש כתוב שבשלב כלשהו פחות ממחצית הילדים הגיעו לבית הספר. וגם כשהמשיכו - הרי לא היה יום ולא לילה. ללכת לבית הספר באמצע הלילה, מה שגרתי בזה? חלק חשוב בסיפור הוא איך במקביל לאנשים שנצמדו לשגרה בכל מחיר, גם בעידוד הממשלה שביקשה לשמור על יציבות, צצו גם כל מיני שגרות אלטרנטיביות. זה ספר מרגש ונוגע ללב, ומעורר המון מחשבות מסוג מה היה אילו ואיך אני הייתי מגיב. טוב עשתה הסופרת שבחרה לספר סיפור מצמרר למדי מנקודת מבטה של ילדה, ולא הפכה אותו לקרקס אפוקליפטי, והשכילה לשלב את סיפור התבגרותה והתפכחותה מתמימות הילדות בתמונה הגדולה יותר של האסון שנפל על כדור הארץ. חלק מהאירועים היו יכולים לקרות בכל סיפור התבגרות (למשל סצנת התאכזרות הילדים לילדה הפחות מקובלת בתחנת האוטובוס), וחלקם לא היו מתרחשים כמו שהם לולא סיפור הרקע. דרך אגב, מי החליט שזה ספר נוער? הוא בפירוש לא מוגדר ככה, אם כי גם בני נוער ייהנו ממנו. |
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, אפרתי!
למעשה אנשים מנסים "לשמור על שפיות" כשהזוועה הופכת לנורמה. לפני כן, בזמנים של אי ודאות וחרדה גדולה, כשהעולם המוכר מתערער, זה הזמן בו מופיעות התנהגויות לא מקובלות כמו פשעים ואלימות. ספרי נוער מנסים באמת לתאר את העולם כמו שהוא היה צריך להיות.
|
|
|
אפרתי
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
ההיסטוריה מלמדת שגם כשהתרחשו זוועות אנשים ניסו לשמור על מראית עין של שפיות
וחיים רגילים ככל האפשר. מסיבות נחגגו, אנשים התלבשו יפה, כתבו ולמדו. לא קראתי את הספר ולכן אין ביכולתי לשפוט אותו. אבל בספרי נוער בדרך כלל משתדלים לכתוב "פרווה". חוץ מאשר הטרילוגיה של משחקי הרעב שלא חסה על הקורא. אבל הביקורת של מעולה, כרגיל.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, דושקה.
קצת מודבק סיפור ההתבגרות השגרתי, כן. וכשכל בעלי החיים והצמחים נכחדים ומקורות המזון תלויים בתאורה מלאכותית התלויה בדלק שאוזל והולך...לדעתי במצב כזה מהר מאד תחשף החיה האנושית השורדת, וצבעי השיער או מסיבות הפיג'מה לא יוכלו להמשיך להתקיים. אבל אולי אני טועה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, סוריקטה!
לא אמין זו ההגדרה המתאימה. לו רק היה לסופרת קצת יותר אומץ להתבונן במציאות שהיא יצרה...
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אכן נוריקוסן, רעיון מרתק שהוחמץ.
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, שין שין.
את צודקת. בדרך כלל היצמדות לשיגרה היא דרך התמודדות. אבל כש"זמן השעון" אינו תואם את הזמן האמיתי וחלק מהימים צריך ללכת לבית הספר באפלה גמורה, או ללכת לישון כשהשמש קופחת?
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, סופרקליפרג`ליסטיק!
במקרה המתואר בספר הזה הוא אסון לכולם - לא רק לבני אדם. הכבידה המשתנה גורמת לציפורים ליפול, השנוי המגנטי גורם ללווייתנים ודולפינים להערם על החוף ולמות, השמש המחממת 20 שעות ברצף מטגנת בעלי חיים זעירים, החושך הארוך גורם לכל מה שצומח למות, ועוד ועוד...
|
|
|
dushka
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
לפי התיאור שלך זה נשמע קצת כמו שני סיפורים מודבקים
אבל איך שהוא נראה לי שלפחות בהתחלה ילדים אכן ימשיכו לשחק כדורגל ואמהות לצבוע את שיערן כי ודאויות קטנות הן דרך מקובלת להתמודד עם אי ודאות גדולה. משיחיות וביזה הן כבר השלב הבא כשאי אפשר להדחיק את הכאוס ומן הסתם יש כאילה שיעמידו פנים שמסיבת הפיג'מות נמשכת גם כשלכל הדעות היא תיגמר.
|
|
|
סוריקטה
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
גם לי זה נשמע כמו החמצה של רעיון מעניין
לחשוב שהחיים, גם של ילדה בת 12, לא ישתנו, כשהיא חיה בעולם בו מה שהיה הוא לא מה שיהיה, והשמש תזרח, אולי, מתישהו, נשמע לא אמין.
|
|
|
נוריקוסאן
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
באמת נשמע כרעיון נהדר לספר.
חבל שהוחמץ.
|
|
|
שין שין
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
נשמע מעניין. אני חושבת שהצמדות למוכר היא מנגנון השרדות.
למשל בית ספר או תיאטרון בגטו או מחנה שבויים.
|
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
"אסון" כמו "רע" ו"טוב" הוא מילה והוא תחום ע"י ההסתכלות האנושית.
כל שינוי קטן ובוודאי גדול גרר שינויים חלקם היו כרוכים בהכחדה מוחלטת של מינים אחרים הסתגלו. בהסתכלות אבולוציונית אפילו הכחדה של מין שלם אינו טוב או רע אלא שלב בדרך הלאה. בהסתכלות אנושית צרה (יחסית)- זה אסון(והגדרת גודל האסון תלוי עד כמה המין האנושי תלוי במין הנכחד). אף אחד מהדברים לא היה כרוך בבחירה. המין האנושי להבדיל מכל המינים האחרים גם יכול להערך לשינויים וגם יכול להסתגל או לסגל לעצמו את הסביבה - אם כי לא מדובר ביחידים אלא בחברה/מין. דוקא ליחידים יש נטיה להצמד למוכר ולשגור - בהם יש קצת יותר בטחון(גם אם שקרי). לא קראתי את הספר אבל הוא נשמע כמו תרגיל מחשבתי של מה היה קורה אם...
|
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
אפילו בתקופה של אסונות מדומיינים, בתקופות של חרדה ואי ודאות
אנשים שחררו בלמים - אמונות פרועות צמחו, אנשים ניסו לחטוף ככל יכולתם, עבריינות שגשגה, תפקידים של ילדים והורים התחלפו ועוד דברים דומים. לחשוב שבתקופה של אסון בסדר גודל כזה הורים מעודדים ילדה לשחק כדורגל או להשתתף במסיבת פיג'מות...לא מתקבל על דעתי.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 12 שנים ו-5 חודשים)
מה יקרה, לדעתך?
לא קראתי את הספר, אבל אני נוטה להאמין שגם כשהעולם מתהפך - לא בצורה דראסטית סטייל 2012, אלא לאט לאט - אנשים ימשיכו לעשות מה שהם עושים. לדבוק במוכר. למה לא? מה רצית שיעשו?
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
