ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 בינואר, 2011
ע"י כרמיתה
ע"י כרמיתה
הספר כתוב היטב, מעניין ומאיר צדדים של התהליך הטיפולי (לפחות עבור מי שכמוני אינו מצוי בתחום).
חווית הקריאה ליוותה אותי לתוך היום-יום שלי, והתיאורים בספר גרמו לי לחשוב שוב על רגשות, דעות ותגובות שלי מול האנשים המקיפים אותי.
אלא שגם אני, כמו אלון שכתב לפני, מצאתי שבאמצע הספר התחלתי להרגיש מיצוי... ואחרי עוד כמה תיאורי טיפול הכל כבר נעשה לי דביק במוח.
אולי כדאי לנוח קצת בין הפרקים.
תחושה אחת שליוותה אותי במהלך הקריאה והלכה והתגברה היתה של התחסדות ושביעות רצון עצמית. לא שאריאל הרטמן מתאר עצמו כאדם מושלם. להיפך. הוא שמח להאיר את הקשיים שלו ואת חוסר המושלמות שלו. אבל, איך לומר - דווקא הגילוי העצמי הזה מלווה בעיני בזחיחות מסויימת.
אולי זה הגוף בו בחרו הרטמן ודאום לכתוב את הספר - גוף שלישי? ("אריאל חשב..." "אריאל היה מופתע..." - לי זה הרגיש קצת כמו סגנון של ספר ילדים)
ואולי התחושה שהגילוי העצמי הזה הוא סלקטיבי מאוד (וברור שכך!) ובסופו של דבר מאפשר להרטמן "לצאת טוב" מכל הטיפולים.
אחרי הסתייגויות אלה - הספר מומלץ מאוד בעיני!
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
