ביקורת ספרותית על השעה ה-13 - מותחן מהפנט המסופר מהסוף להתחלה! מאת ריצ'רד דויטש
בזבוז של זמן

---

איפה ג'ק ריצ'ר כשצריך אותו?
אני יודעת, ג'ק, עברו ביננו כמה מילים לא יפות, במיוחד מצידי.
אמרתי שסגנון המכות שלך לא אמין, שלא יכול להיות שאתה נווד הומלס במשך כל כך הרבה ספרים, שכל התעלומות שאתה מפצח דומות זו לזו.
אני באמת מצטערת, יש לי פיוז קצר ואני לא מתכוונת לכל מילה שאני אומרת. אם להאמין לעדות האופי של אפרתי אתה רחום וחנון ולא תנטור לי על שלא הצטרפתי למועדון המעריצים שלך. אז בבקשה סלח לי ובוא לעזור לניק להרוג את הרעים כבר בשעה ה-12 כדי שלא נצטרך לקרוא את כל 13 הפרקים של הספר האיום הזה.

בהמשך ל"היום שאחרי יום ההולדת" שקראתי קודם נסחפתי לקרוא עוד ספר שעוסק בשאלה "מה היה אילו?" הספר מתחיל ברצח של ג'וליה, אישתו היפיפיה הקלישאתית עד להקיא של ניק. לא, אני באמת לא מקנאה, אבל שיער בלונדיני גולש, רגליים ארוכות ושזופות, שפתיים מלאות ושרירי בטן משורגים? אה, היא גם עורכת דין מוערכת, אשת קריירה משגשגת בחולצה לבנה מעומלנת וחצאית קצרה שחורה המחמיאה לרגליה הארוכות והשזופות וה... טוב, אני חושבת שהבנתם.
בקיצור, ניק בעלה מואשם ברצח. מופלל כמובן. והוא יוצא למרדף אחרי הרוצח האמיתי. מפתיע נכון?
נקודת האור היחידה בספר היא שניק מקבל שעון המאפשר לו לחזור בכל פעם שעה אחת אחורה בזמן. השעון לא רק יכול לעזור לו למצוא את הרוצח האמיתי אלא גם למנוע את הרצח של ג'וליה. עלילת הספר מתקדמת לכאורה לאחור, שעה אחרי שעה, כאשר בכל מסע קטנטן בזמן לומד ניק מידע חדש שיכול לשפוך אור על התעלומה.

הרעיון אפילו נחמד, אבל מכאן ועד כתיבת ספר מתח משובח (מה משובח, אפילו סביר יספיק) המרחק גדול. עוד יותר גדול מהמרחק שעוברת ג'וליה הטסה (!!!!!) לרופא נשים כדי לעבור בדיקת אולטרסאונד ראשונה שגרתית לחלוטין, טיסה שיש לה מקום מרכזי בעלילה. לא נתקלתי עדיין בספר שלוקה בכזו חוסר אמינות.
אבל איכות הכתיבה מאפילה אפילו על חוסר האמינות. הכתיבה כל כך רדודה עד שאילו דויטש היה משתפר ומתעלה על עצמו הוא היה מגיע לרמה של רם אורן ב"פיתוי". עד כדי כך.

בקיצור, הניחו את ג'וליה המרוטשת על מדרגות הקומה השניה ואת ניק הכפות באזיקים ולכו הביתה. עדיף לנקות לפסח.

» ביקורות נוספות של בלו-בלו
» ביקורות נוספות על השעה ה-13 - מותחן מהפנט המסופר מהסוף להתחלה!