"מה היה אילו" הוא המשחק האהוב על כולנו. אם רק הייתי יוצאת מהבית 5 דקות אחר כך, אם לא הייתי פונה בפניה ההיא, אם לא הייתי פותחת את הדלת...הרעיון של הספר הזה מבוסס על אפשרות בדיונית לחזור אחורה "למחוק" חלק מהפעולות שעשינו ולשנות את המציאות שנוצרה. הרעיון יפה ומרתק, הביצוע ממש לא.
מעשה באחד שיש לו פחות או יותר הכל: אשה יפהפייה שהוא אוהב, חבר טוב, בית נהדר שהוא שיפץ, עבודה חלומית (מהבית...) בערך מה שכל אחד מאיתנו היה שואף. יום אחד הוא מוצא את עצמו חשוד ברצח אשתו האהובה, שנרצחה זמן קצר קודם. הוא מוצא את עצמו לא מסוגל להתגונן מההאשמות שמטיחים בו חוקרי המשטרה ומהראיות שבידיהם. ומנקודת הייאוש העמוק והאבל הוא מקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה.
ספר מתח טוב הוא יותר מרעיון יצירתי: הספר הזה למרות הרעיון שמאפשר תאורטית לסופר להיות הכי לא צפוי שאפשר, להדהים את הקורא ולא לאפשר לו לחשוב על פיתרון סביר, הוא קלישאה בעטיפה. הזוג בסיפור? אוהב כמו סינדרלה והנסיך. הרעים בסיפור? כל כך רעים ומושחתים, שאי אפשר להבין איך הם שורדים בעולמם. החבר-כאח-לי? מוכן להכל - אפילו למות. הסיפור הבלתי אפשרי נשלף בזמן משבר, והגיבור אפילו מצליח לשכנע בו(!). שום תחום בסיפור אינו משדר אמינות - חוץ מהאפשרות לחזור בזמן ולשנות את ההווה...
ראיתי שיש אנשים שנהנו מהספר שהוא גדוש אקשן, הרבה רציחות (ריקות, לא כל המתים נשארים מתים...) לא אהבתי, אפילו השתעממתי לפעמים. אבל יכול להיות שהוא יתאים לחובבי מתח בזמן קריז. את הכוכב השלישי הוא קיבל - אם תהיתם - בגלל הרעיון.


















