“כשריצה חברה למלחמה בחוץ ירד גשם עגמומי, בשעה שבני ואני ישבנו בבית קפה בשולי הדרך, לפרידה אחרונה לפני הטיסה לחו"ל להשלמת לימודיו. העלנו זיכרונות, באמצעותם סיפרנו לעצמנו בטקס פרטי משלנו, על הרגעים היפים והקשים שעברנו יחד, שהפכו אותנו למחושלים, הגומעים מסלולי חיים. הריצה המתישה שרצנו, במעלה ההר, לפני שנים רבות, כמבחן לסבולת וחווית החופש של אב ובנו, בה הבאנו את הגוף לקצה גבול היכולת, הפכה בהמשך”

“מה הופך אדם מסויים לשורד במצבים שאנשים אחרים כבר היו מתים מזמן? אף אחד עוד לא פיענח, אבל יש המון השערות. היות ו(בינתים) לא ניתן לארגן מחקר בתנאי אמת - אפשר להסיק ולשער כתוצאה מארועים שקרו, כמו הסיפור הזה. הילנברנד משערת שאופטימיות היא הגורם החיוני. אני הייתי משערת שהגורם הוא גישה אקטיבית. כך או כך הסיפור בספר הזה הוא קרוב ביותר לבלתי אפשרי, למרות שהוא מגובה בזכרונות של רבים ובהררי מסמכים. הסיפ”

“**** עד לפני שלושה ימים, אם מישהו היה מבקש ממני לנסות ולתאר במשך חצי דקה את כל האסוציאציות שלי על יפן, אני מניח שהן היו מסתכמות במשהו כמו: סושי, מסעדות, יאקוזה, טקאשי קיטאנו, אדממה, טוקיו, רעידות אדמה, הרוקי מורקמי, צונאמי, סוני, תיירים עם מצלמות, פוקושימה, הירושימה, בונזאי, מחצלות טטאמי, הירוהיטו, קונג-פו פנדה. משהו כזה. כלומר, ידעתי שהיה ליפן חלק לא סימפטי במלחמת העולם השניה ושאחרי ההפ”

“הוא היה אחד מצאצאיו הרבים של אב מפואר יפהפה ומוכשר, בעל מזג כה איום ונורא שגרם לכל המומחים להתרחק ולסלוד ממנו. רוב צאצאיו ירשו את יופיו - ולא את כשרונו. רובם גם ירשו את מזגו הגרוע. חוץ מנשוא הסיפור הזה - סיביסקיט. הוא סוס מרוץ אגדי, שלא ירש כלום מיופיו המרשים של אביו, שמזגו בדרך כלל היה חביב כמו גולדן רטריבר, וכשרונו היה כנראה רב משל אביו. מה שמזכיר את הסיפור על השחקנית שניסתה לשכנע את ג'. ברנרד ש”

“כשריצה חברה למלחמה בחוץ ירד גשם עגמומי, בשעה שבני ואני ישבנו בבית קפה בשולי הדרך, לפרידה אחרונה לפני הטיסה לחו"ל להשלמת לימודיו. העלנו זיכרונות, באמצעותם סיפרנו לעצמנו בטקס פרטי משלנו, על הרגעים היפים והקשים שעברנו יחד, שהפכו אותנו למחושלים, הגומעים מסלולי חיים. הריצה המתישה שרצנו, במעלה ההר, לפני שנים רבות, כמבחן לסבולת וחווית החופש של אב ובנו, בה הבאנו את הגוף לקצה גבול היכולת, הפכה בהמשך”

“מה הופך אדם מסויים לשורד במצבים שאנשים אחרים כבר היו מתים מזמן? אף אחד עוד לא פיענח, אבל יש המון השערות. היות ו(בינתים) לא ניתן לארגן מחקר בתנאי אמת - אפשר להסיק ולשער כתוצאה מארועים שקרו, כמו הסיפור הזה. הילנברנד משערת שאופטימיות היא הגורם החיוני. אני הייתי משערת שהגורם הוא גישה אקטיבית. כך או כך הסיפור בספר הזה הוא קרוב ביותר לבלתי אפשרי, למרות שהוא מגובה בזכרונות של רבים ובהררי מסמכים. הסיפ”

“**** עד לפני שלושה ימים, אם מישהו היה מבקש ממני לנסות ולתאר במשך חצי דקה את כל האסוציאציות שלי על יפן, אני מניח שהן היו מסתכמות במשהו כמו: סושי, מסעדות, יאקוזה, טקאשי קיטאנו, אדממה, טוקיו, רעידות אדמה, הרוקי מורקמי, צונאמי, סוני, תיירים עם מצלמות, פוקושימה, הירושימה, בונזאי, מחצלות טטאמי, הירוהיטו, קונג-פו פנדה. משהו כזה. כלומר, ידעתי שהיה ליפן חלק לא סימפטי במלחמת העולם השניה ושאחרי ההפ”

“הוא היה אחד מצאצאיו הרבים של אב מפואר יפהפה ומוכשר, בעל מזג כה איום ונורא שגרם לכל המומחים להתרחק ולסלוד ממנו. רוב צאצאיו ירשו את יופיו - ולא את כשרונו. רובם גם ירשו את מזגו הגרוע. חוץ מנשוא הסיפור הזה - סיביסקיט. הוא סוס מרוץ אגדי, שלא ירש כלום מיופיו המרשים של אביו, שמזגו בדרך כלל היה חביב כמו גולדן רטריבר, וכשרונו היה כנראה רב משל אביו. מה שמזכיר את הסיפור על השחקנית שניסתה לשכנע את ג'. ברנרד ש”