זה קרה בחנוכה. לא היתה לי ברירה הפעם. קודם כל הגיע ה"ארבע במאה." קניתי את הספרים שרציתי גם בצומת וגם בסטימצקי. בכל פעם שכנעתי את עצמי שזה רק מאה-מאתיים שקלים, לוקה בשכחה זמנית שזה בדיוק מה שאמרתי לפני יומיים. אחר כך הגיע יום ההולדת של הגדולה. נחשו מה היא קיבלה? ספרים. המוני ספרים. העיניים שלה זהרו יותר מנרות החג. אחרי שמיינו את הכפולים ואת אלה שהיא לא רוצה (ספרי נסיכות לצערי בפנים. כבר חשבתי שיש לה את כולם, מסתבר שהם מתרבים יותר מהר מארנבים...) נשארו שמונה ספרים להחליף.
ואז זה קרה. הפעם הראשונה שפגשתי את הארי הולה. עד עכשיו דרכינו לא הצטלבו. נמנעתי ממנו והוא נמנע ממני ושנינו היינו מאושרים. לי לא התחשק עוד בלש מיוסר ואלכוהוליסט שמחרב את חייו האישיים, ואני מניחה שהוא היה מסתדר יופי ללא קוראת נוספת. אבל הפעם כבר לא היה שום ספר אחר במבצע שרציתי אז לקחתי את כוכב השטן.
ישבנו רומי ואני במרפסת וקראנו. בתחילה לא התחברתי. קשה לי עם המותחנים הסקנדינבים. איכשהו הם לא זורמים. אין לי מושג אם זה בגלל התרגום או שכך במקור אבל תמיד נראה לי שהם בנויים מקטעים מקטעים. כבר חשבתי על הביקורת שאני הולכת לכתוב והאם יש מן החוכמה להסתכסך עם הולה אחרי שריצ'ר לא מעריץ גדול שלי. ועוד אחרי הביקורות של אפרתי ויעל ונתי ואלון. אחרי זמן מה שמתי לב שליד רומי נערמו כבר שלושה ספרים והיא קוראת את הרביעי (כן, תולעת אמיתית גידלתי...). בקיצור, הסתבר שנסחפתי. בדיוק כשהיה נדמה לי שפענחתי הכל ומה כבר הוא מתכוון למרוח במאה חמישים העמודים האחרונים, הבנתי שטעיתי ואין לי מושג מי הרוצח. אין מה לומר, המתח נשמר עד הרגע האחרון והתהפוכות בעלילה לא מאולצות. בהחלט ספר מתח מעולה. אפילו החום הקטלני באוסלו העלה בי נוסטלגיה נעימה על פעם שהייתי באיזה חור בהולנד והיה חמסין (שלושים מעלות!), והרחובות התמלאו ילדי בית ספר ששוחררו מהלימודים מפאת החום הכבד.
אז למה רק ארבעה כוכבים? כי מבחינתי ספר מעולה צריך להכיל יותר מאשר תעלומה משובחת. הבלש הסטריאוטיפי הוא כבר קלישאה חבוטה מדי ולא מצאתי שום עומק לדמויות או איזה ערך מוסף שישאר לי מקריאת הספר.
מומלץ בחום, תרתי משמע...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
