ביקורת ספרותית על העולם, קצת אחר כך מאת אמיר גוטפרוינד
ספר בסדר

---

יש קטע כזה בארץ שבו צעירים ישראליים מדור הביניים (30 פלוס ככה) מתחילים לתהות למה אנחנו בעצם פה, והאם אנחנו הולכים לכיוון הנכון, ואולי הכל טעות. "הכל" שהוא ספק ציונות ספק קיום בכלל, והוא מתבטא במגוון צורות. אחת מהן היא המחאה החברתית המהוללת והמתפוגגת של הקיץ שעבר; דרך אחרת היא כמובן ספרים מכל המינים. דוגמה אחת היא הוואנאבי "נוילנד" של אשכול נבו, שיותר ויותר נראה לי כמו קשקוש טרחני וקורא פשוט לוותר על הכל ולהתחיל מחדש. דוגמה קצת יותר מוצלחת היא הספר הזה של אמיר גוטפרוינד, שחוזר לאנשים שהתחילו פה ומנסה לספר את "סיפורם של אלה שנשרו מהנרטיב הציוני הרשמי". אממה, כמו כל טקסט שמכיל את המילה נרטיב גם הספר הזה כתוב די בטרחנות ועולה ממנו תחושה יללנית ומעצבנת.

גיבורי הספר (הראשיים, בכל אופן), הם חיים אברמוביץ', מין גביר מטעם עצמו שמנתק קשר עם המדינה והציונות ומנהל מדינה פרטית משלו, ויחזקאל קליין, לוחם מחתרת שנאבק כל חייו בעלבון הישכחותו מהזיכרון הכללי ומוצא נחמה במנהיגים מתים שעצמותיהם מועלות ארצה. בין לבין יש עוד שפע של דמויות הזויות, כל מיני עולים חדשים שלא נקלטו וניצולי שואה שלא התגברו על המשבר, שדרכיהן מצטלבות בטבעיות יותר ופחות. יש כמה דמויות מעוררות הזדהות, כמו התימני שאימץ לעצמו השכלה ושם גרמני ומתכתב בסדירות עם אלברט איינשטיין במכתבים נוגעים ללב, אבל הרוב די מציק. הדמויות מתאמצות מדי להיות מיוחדות, מפתיעות, פנטזיונריות (על הכל נושבת רוחו של מאיר שלו) והמסקנות מנסות מדי לזעזע את עולמו של הקורא. הפרקים קופצים קדימה-אחורה בלי סוף ובעיקר הרעיון שעומד בבסיסו של הספר עצבן אותי. אז נשמטתם מההיסטוריה, אז מה. זאת דרכה של היסטוריה- היא זוכרת רק בודדים, ואנחנו לא חיים כדי שייזכרו אותנו, ובטח לא משתתפים במפעל הציוני או מה שזה לא יהיה בשביל דף באלבום ניצחון.
גטופרוינד כן יודע לכתוב, מתחת לכל זה, אבל כל הניסיון והמאמץ ליצור ספר מיוחד וחתרני טשטשו את כישרונו, וחבל.

מכל הספר, הפרק האחרון מצא חן בעיניי: "הנה, זוהי תכליתה של הציונות: שנהיה נשכחים, שלא יהיו בעולם לא אוהבי יהודים ולא שונאי יהודים. לא אנטישמים ולא פילושמים. שנהיה עם, עם סתם כך, בלי אוהבים בלי שונאים. ובתכלית הקיצור, עם בארצו...".

נו, אולי בפעם אחרת.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על העולם, קצת אחר כך