“יש דברים שאפשר לדעת מראש, ויש דברים שצריך לדעת מראש. אחד הדברים שהייתי צריכה לדעת מראש, זה שאסור להתחייב לכתוב סקירה על ספר שטרם קראתי אותו. איכשהו אני נופלת בפח הזה שוב ושוב. בעיקר מול אנשים שגם טורחים ומביאים לי את הספר, ומצפים בקוצר רוח שאמלא את ההתחייבות האישית שלי בעניין. כבר קרה לי עם הספר "תורת הסוד הקדומה". קרה לי עם הספר "מעשה הקריאה" לוולפגנג איזר. ועדיין לא למדתי לקח. נתקעתי עם ספר שאני לא מצליחה לקרוא, ומחוייבת, כולל דד ליין, לכתוב עליו סקירה מפורטת.
לכאורה, אין כאן ולא כלום עם הספר המדובר. רומן היסטורי, בעקבות רבי עקיבא, אמור להיות (ותסלחו לי על הסלנג) שוס היסטרי. רבים וטובים תהו על הדיסוננס הגדול המצוי בעומק חיי הנישואים של רבי עקיבא. אותו דיסוננס שהביא אותו מסתם "עקיבא" שונא תלמידי חכמים, להיות "רבי עקיבא", תלמיד חכם בעצמו, ומורה לעשרות אלפי תלמידי חכמים אחרים. דליה רביקוביץ' היטיבה לכתוב:
רבי עקיבא איש צנוע
היה רועה בין הרועים
את עדרי כלבא שבוע
עד שנתו הארבעים
ראתה אותו רחל
בתו של כלבא שבוע
ראתה אותו רחל
והוא מעולה וצנוע
אמרה לו רחל בחשאי
קח אותי לאישה
בתנאי שתקדיש זמנך
ללימוד התורה הקדושה
מצד אחד, יש כאן סיפור אהבה מופלא. רחל בת העשירים שראתה את סגולותיו המעולות של הרועה עקיבא, הפסידה את כל ההון והכבוד המגיע לה מאביה, והלכה להינשא לו, ולגדל תלמיד חכם. מצד שני, הוא עזב אותה למשך עשרים וארבע שנים. איך מיישבים את הסתירה הזאת?
מצד אחד, יש כאן גרעין לרומן היסטורי מופלא. מצד שני, יש כאן יוכי ברנדס. בלי לקרוא מילה מספריה, רק מהתדמית שנבנתה לה דרך ריאיונות בכלי התקשורת, ידעתי שאני לא מעוניינת לקרוא ספר מספריה. אבל נורא ביקשו, ואני החלטתי שחבל שפיתחתי לי דעות קדומות, ולמה לא לתת צ'אנס.
התחלתי לקרוא. וכאן זה נגמר. בגלל שהתחייבתי משכתי את הקריאה עד עמוד 75, ואז הרמתי טלפון לעורכת ואמרתי שאני לא מסוגלת לקרוא יותר. היא הודתה ואמרה שגם היא לא הצליחה לקרוא. כתיבה מגויסת, מלאת אג'נדות, מתאמצת להלחים מדרשים וקטעי מדרשים זה לזה. מאולצת, ולעיתים אנכרוניסטית. האיש שלי קרא עד הסוף, ואמר שהגברת ברנדס משתמשת בכישרונה כדי לעוות כתובים ולהוריד את רבני ישראל לשפל המדרגה. בעיני גם כישרון אין כאן. אני נשארת עם רביקוביץ':
חזר הרב לביתו
וכל נפשו געגוע
חזר הרב אל אשתו
בתו של כלבא שבוע
הדפוה משם תלמידיו
אמרו לה סורי אשה
אמר הרב - הניחוה
כי היא תורתי הקדושה”