ביקורת ספרותית על פסיכופת אמריקאי מאת ברט איסטון אליס

---

אני קוראת ספרים לפני השינה. רעיון רע מאוד כשמדובר בספר הזה... לקח ללב שלי חצי שעה לפחות להירגע בסיום כל פרק ובאמת שהספר עשה לי סיוטים.
נתחיל בעובדה שמדובר לדעתי ביצירת מופת שהלוואי שלא הייתה נכתבת. אם מישהו כתב את זה,מישהו חושב על זה, וכשמישהו חושב על זה מישהו גם מבצע...
ברמה הפשטנית של הספר הוא למעשה מגולל את שגרת חייו של פסיכופת אמריקאי ברוקר צעיר ומצליח בניו יורק של שנות ה-80, עשיר, חתיך, משכיל (הרווארד) חולה נפש וסאדיסט רצחני. הסופר "חומל" על הקורא ולמעשה הזוועות מתחילות בקטן בתחילת הספר כך שהקורא מפתח קיבה עמידה יותר לגיבורנו ומעלליו אך לקראת סוף הספר הרציחות המזוויעות שכוללות תלישת איברים, ניסור ופיצלוח גלגלי עיניים באמצעות מצת בעוד הקורבן בחיים שבד"כ קודמות להן מפגשי סקס פרונוגרפיים ומפורטים עם הקורבנות הופכות להיות רבות וסמוכות מאוד זו לזו. הגיבור עובר על כל טאבו אפשרי ולא חוסך גם מילדים.
ברמה היותר עמוקה ניתן לראות בספר כמשל. משל לחברה צרכנית ומנותקת וגורלה העתידי המר. גיבוריה אינם מקשיבים זה לזה, הרוצח מספר לחבריו מספר פעמים על תחביביו בביתור נשים אך המילים שלו נבלעות בבליל הגיבובים על מסעדות יוקרה ובגדי מעצבים.
איש אינו מקשיב לו, איש אינו רואה אותו כמי שהוא באמת ועל אף שהוא מוקף מכרים ואף "ארוסה" איש אינו אוהב אותו עד כדי כך שהוא זועק לעיתים "אני רק רוצה שיאהבו אותי!". בחברה כזאת אין ערך לנפש האדם. אתה שווה את כמות המזומנים שלך. האישיות שלך, אפילו שמך, כלל אינם רלוונטים. הגיבור הרוצח למעשה נוקם בחברה השיטחית והריקנית.
הספר גרר ביקורת קשה ברחבי העולם כשנכתב ויש מדינות שאסרו על הוצאתו לאור והחרימו אותו. אני חושבת שהספר הוא דוגמא מעולה לכך שיש לשקול מגבלות מסוימות על חופש הביטוי. גם לדמוקרטיה יש מגבלות שקמו רק אחרי שהיטלר הראה לעולם לאן היא יכולה להגיע.

» ביקורות נוספות של דבידו
» ביקורות נוספות על פסיכופת אמריקאי