“ויירה גראן היתה זמרת במועדון לילה/בית קפה "שטוקה" שפעל למרבית הפלא בגטו ורשה הנורא. מסתבר שבעוד המוני ישראל נדחסו בסמטאותיו הצרות של הגטו ומתו ברעב בהמוניהם, התקיימה לה בגטו בועה מוזרה בדמות בלייני מועדוני הלילה שישבו ואכלו מכל טוב ושתו ממיטב היינות ו...צרכו תרבות. ויירה גראן שהיתה זמרת מפורסמת בעלת קול קטיפה (ניתן לשמוע אותה ב-U-TUBE), עוד מלפני המלחמה, הופיעה במועדונים אלה וגם באופן פרטי וענגה את אוזניהם האנינות בקולה הערב. מי היו מבאי מועדונים אלה? כל מיני יהודים שהצליחו לסחור בשוק השחור, כל מיני בעלי משרות ביודנראט שפעלו בשרות הנאצים וייעלו את מלאכתם, כל מיני יהודים משתפי פעולה ומלשינים - "גסטפיסטים" וכן גם גרמנים נאצים שהיו תקועים בגיטו וזה היה מקום הבילוי שלהם.
ויירה גראן כנראה באמת היתה רק זמרת. היא לא היתה גסטפיסטית ולא מלשינה ולא משתפת פעולה ואפילו לטענתה, והיו גם עדויות שחזקו טענה זו, אספה תרומות מבאי המועדונים למען מוסדות צדקה בגיטו, בעיקר מוסדות ליתומים, אז מדוע שנאו אותה כל כך אחרי המלחמה? מדוע רדפו אותה? מדוע לא אפשרו לה להופיע בארץ וגם לא לפני קהל יהודי בארצות אחרות?
לדעתי, התשובה לכך היא חוסר הרגישות המשווע שלה כלפי הניצולים. בזמן שהיהודים בגיטו ורשה סבלו סבל בל יתואר, ויירה גראן, לבושה בשמלות נשף, שיחקה אותה דיווה גדולה, שרה לכל המושחתים, השתתפה בתענוגות הזלילה והשתיה ונהנתה מרמת חיים גבוהה וברגע שנשקפה סכנה אמיתית לחייה, נמלטה מהגיטו (משפחתה נשארה והושמדה)בעזרת קשריו של בעלה הארי. כמובן שעל כך אין לשפוט אותה. כל אדם ודרכו במלחמת ההשרדות. אבל איך היא חשבה שמותר לה לבוא לישראל ולהופיע בפני קהל ולצפות לתשואות. היא פשוט "משכה אש". איפה האמפטיה? איפה השכל? היא לא הבינה למה מאשימים אותה ונאבקה בהאשמות בחירוף נפש. אבל בעצם פשוט לא רצו לראות ולא לשמוע אותה. זה הכל.
אגטה טושינסקה ליוותה וראיינה אותה במשך שנותיה האחרונות וכן ערכה תחקירים חוצי עולם והצליחה לשתף אותנו באוירה ובתחושות שליוו את המפגשים עם ויירה גראן ולתת לי את ההרגשה שאני חלק מכל העניין כאן.”

“הספר הזה עניין אותי מאוד בעיקר מבחינה היסטורית. התופעה המדהימה שבגטו וורשה היו חיי תרבות ואומנות ראויה בכלל להרבה מחשבה. מדובר בזמרת וירה גראן שהייתה כוכבת במעמד על כשהופיעה בגטו וורשה למרות שכבר הייתה מפורסמת עוד לפני המלחמה. היא ניצלה מגורל יהודי הגטו לאחר שעזבה אותו בזמן שעוד אפשר היה וחיה בזהות בדויה בצד הארי.
כבר בזמן שחייה בגטו ומאוחר יותר בצד הארי היו האשמות ורכילויות נגדה שהיא בעצם משתפת פעולה עם הגרמנים. לאחר תום המלחמה כשהחל המצוד בפולין אחרי משתפי הפעולה היא נאסרה גם-כן אבל במשפט שהתקיים נגדה היא זוכתה ושוחררה. למרות זאת היא נאלצה כל חייה להתמודד עם אותן ההאשמות שמעולם לא הוכחו.
המחברת שמספרת כאן את סיפור חייה של וירה גראן הכירה אותה בסוף שנותיה וממש ערכה מחקר מקיף אודותיה, איננה מגיעה בסופו של דבר לשום מסקנה חותכת לכאן או לכאן. ואנו נשארים עם סימני שאלה לגבי אמת ושקר והתככים הנוראים שהיו בעולם הסיוטי של מי שהצליחו להינצל. מה שברור בכל זאת הוא שאם הייתה וירה גראן חפה מכל אשמה הרי שהיא הייתה דמות טרגית ביותר כי לא הייתה לה שום דרך להיחלץ מהכתם הזה גם אם היה עלילת דם איומה נגדה...
אותי על כל פנים הספר ריתק. הוא כתוב היטב ומעורר מחשבה
בנוסף לכך להשלמת התמונה גם הקשבתי לקולה של וירה גראן בשיריה המוקלטים שמצאתי ב"יו טיוב" היא אכן הייתה כישרון אדיר עם קול בלתי רגיל.”