"על טעויות בחיים משלמים"...

המפגש הראשון עם הספר "אלמה וביורן" הוא ציור "הנשיקה" של גוסטב קלימט, המצוי על גבי הכריכה. זה גם הציור שהפך את גוסטב קלימט לציור המזוהה איתו.

הציור שייך לזרם האר-נובו(*), וכאן ניכר עד כמה גוסטב קלימט הושפע מעיסוקו של אביו. (אביו היה תכשיטן רוקע זהב).

ב"נשיקה" קלימט גוסטב צייר זוג של איש רוכן ומנשק אישה, שהוא חופן את פניה בידיו. כל כך פשוט ומאידך גיסא "מ-ו-ר-כ

מתוקף תפקידי כמורה להיסטוריה של תקופת השואה, קראתי עשרות עדויות ומחקרים על התקופה. איצ'ו וברנרד מצליח במקום שאחרים נכשלים בו: להציג את השואה בלי צנזורה, פוליטקלי קורקט ועיגול פינות. בצורה חדה, כואבת, מזעזעת וחפה מ"קדושה" מתארים שני אחים יהודים מהונגריה את חוויותיהם מאושוויץ ומצעדות המוות. הסופרת <mark>מלכה אדלר</mark>, בכישרון כתיבה נדיר, מלווה את עדויותיהם בסיפורי מסעותיה בין חיפה לגבעתיים שם מתגוררים שני הא

סיפור מופלא על שני נערים יהודים מהונגריה שביום בהיר אחד בתקופת מלחמת העולם השנייה ,בשנת 1944 , שנה איומה ונוראה , אולצו ע"י קלגסים הונגריים לנטוש את ביתם יחד עם משפחתם ולצאת אל עתיד מעורפל ומאיים תוך מאבק יומיומי על הישרדותם ושפיותם בתוככי המחנות שהחיים בהם היו לחלוטין בלתי אנושיים ושנועדו מלכתחילה להביא בהדרגה למותם יחד עם שאר היהודים המגורשים למחנות . זהו ספר מרתק הכתוב בכישרון רב שקשה להניח

מלכה לובל , יקרה,

את הספר "כביסה" כתבה הסופרת סוזן אדם ולא <mark>מלכה אדלר</mark> כפי שציינת.
אגב, קראתי את הספר "כביסה" והוא ספר נהדר.

אני דור שני לשואה .אימי מספרת על השואה כלומר היא לא סוגרת את הנושא ולא ניסגרת.להפך נישפך מימנה באם רוצים לדעת וכמובן עד כמה שהיא זוכרת. היא היתה בת 11 כשלקחו אותה עם משפחתה לאושויץ והיא היחידה ששרדה.<mark>מלכה אדלר</mark> הסופרת מצליחה להעביר סיפור אמיתי על 2 אחים בשואה והתיאורים שלה מסמרי שער.הקורא מרגיש את החויות המזעזעות שעוברים האחים על בשרו הוא.כגון כינים שממלאים את כל הגוף מרגישים אותם על העור. הפצעים המ

כמדריך ותיק לפולין (כ - 30 שנה ולמעלה מ - 100 הדרכות), נהגתי לאמר, שפשע העבדות יותר גדול מפשע ההשמדה.
הגרמנים הנאצים עשו פשע שאין שני לו, והוא השמדה מתוכננת ומתועשת של מליוני יהודים ומאות אלפים בני עמים אחרים.
אך הפיכת עמים שלמים לעבדים לגזע האדונים, לדעתי, חמור ממנו.
התהליך היה כזה: מליוני בני אדם כונסו למחנות עבודה, ללא תנאי מחיה, כי ניתן להחליפם באחרים לאחר מותם, ונמכרו או הושכרו תמורת כסף

ספר גדול. זיכרונות מהתופת. סיפור חיים המסופר על ידי מי שחוותה את אימי השואה עם שני ילדיה בת ובן. הסיפור מסופר בארץ לאחר שהגיעו לארץ המובטחת. יש למספרת קהל מעריצים הבאים לשמוע את סיפורה בזמנים קבועים. השומעים הם עצמם פליטי שואה אודים מוצלים מאש. השומעים מתנהגים כאילו הם עצמם חווים את אשר שומעים מהגיבורה המספרת. ספור אמתי ובזה גדולתו. הסופרת עושה את מלאכתה באומנות והתוצאה מושכת את הלב. ספר אטרקטיבי

זה לא עוד "ספר שואה". יחודו מתבטא בכמה דברים עיקריים:
1. התיאורים שבו לא מתחסדים. תיאורים ציוריים, קשים, לא בוחלים במילים.
2. הסיפור לא מסתיים ביציאת האחים מהמחנות, אלא ממשיך לספר על ההתמודדות הקשה שלהם בארץ לאחר עלייתם.
3. פעם ראשונה שנתקלתי בספר באמירה שמי שיצא מהמחנות הוא לא "ניצול שואה". אם החיים כל כך קשים אחרי השואה, ההתמודדות היא יומיומית וכל דבר מזכיר להם את מה שהיה שם, ממה הם ניצלו בעצ

קראתי בחצי יום... א"א להניח מהיד!
האם ושני ילדיה עברו תחנות רבות. מכמיר לב לחשוב על אם לשני ילדים קטנים שלא תמיד יודעת איך ואיפה תעשה את הלילה הבא עם ילדיה.
בסופו של דבר עברו להתגורר בזהות בדויה אצל משפחת קצין נאצי. האם היתה שם סוכנת בית והמשפחה מאוד אהבה אותה והתיחסה אליה יפה מאוד. מהתיאור עולה משפחה נורמטיבית אפשר לאמר.. אחרי המלחמה אנה האם יצרה איתם קשר והוא נשמר לאורך שנים שזה מאוד מעניין ו