“קראתי את הספר במשך השבת בנסיון להבין טוב יותר את המניעים העומדים מאחורי תופעת הגברים המוכים. זהו רומן הכתוב בגוף ראשון ועוסק בשלומי, גבר גבוה, נאה וחביב, שמאז ירח- הדבש שלו הפך להיות מושא להתעללות והשפלה ע"י אילנה, אשתו. שלומי - ששמו מרמז על תכונתו הבסיסית - איש של שלום, מנסה כל העת לוותר לאילנה בכל ובכך הופך להיות לשק האגרוף הרגשי ומאוחר יותר גם הפיזי שלה. נראה שאותם מניעים המניעים גברים להכות את נשותיהם הם גם המניעים המביאים את אילנה להשפיל את בעלה. בראש המניעים עומד ה"קונטרול-פרש" דחף השליטה והרצון של אילנה להראות שהיא הבוס והיא המחליטה. דפוס זה, כך מסתבר, היא מעתיקה מבית הוריה, גם אמה מאד שטלתנית ודומיננטית ואביה הוא מעין פודל מפוחד החושש להתבטא, אך בניגוד לשלומי למד לסבול בשקט. אילנה גם אשה שמלבד היותה אשה הסובלת, כך מסתבר, מהפרעה נרקסיסטית חמורה, סובלת גם מרגשי נחיתות קשים, נמנעת מלבוא בחברה, נמנעת מלהתבטא בפומבי ורק שלומי עם האנרגיות העדינות שלו מאפשר לה לתפוס את המקום שלה, אלא שאז הוא משלם על כך ונאלץ לחטוף ב"אבי אביו".
באשר לסיפור - הסיפור הותיר בי טעם רע. באמצע הספר מתרחשים הגירושין ואני התחלתי לנשום לרווחה, תוהה מה מחכה ליבחלקו השני של הספר. כשהסתבר שאילנה מצליחה ללכוד שוב את שלומי התקוממתי אך כשהיא פונה איתו ליעוץ זוגי, צצה לה תקווה שאולי כעת אזכה להמשך הולוודי, של סיפור הצלחה זוגי בו לומד שלומי להיות "גבר" ואילנה "אשה" ותתרחש יציאה מעולם של תוהו וגיהנום אל עבר איזה גן עדן זוגי שפוי ומתוקן.
אך אכזבה מרה נכונה לי כשנוכחתי לדעת כי הכל נשאר כשהיה: הקללות, ההשפלות, הנרקסיזם וכו' עד לכדי כניסתו של שלומי לדכאון, התמוטטות עצבים ונסיון אובדנות המסתיים באשפוז במוסד פסיכיאטרי שיקומי. וכאן כבר נגיעו התסכול והעייפות שלי לשיאם ותהיתי- האם כל הקשר הבלתי אפשרי הזה מעיד על כך שהגבר המוכה בבית, ממש כמו האשה המוכה, מזמין את המכות באמצעות תהליכים נפשיים בלתי מודעים? האם, כשמשון הגיבור, גם הגיבור שלנו מעדיף באמצעות הלא-מודע שלו להרוס לעצמו את החיים ולמות עם ה"פלישתים" שלו? האם מזווג שלומי את ההרס העצמי שלו בנרקסיזם ובכח ההרס של אילנה ובעצם מוכיח לעצמו ולקוראים כי הוא בן הזוג האידיאלי בשבילה ומצא מין את מינו וניעור, ממש כמו שמכסה הולם מהווה את הכיסוי האידיאלי לסיר.
חשתי מאד מתוסכל וכאוב עם סיום הספר, תחושת חוסר אונים ליותה אותי לאורך כל הקריאה ובכך מגיעה מילה טובה לאבי בן דוד שיצר כאן סיפור מעניין, אמיץ ומקורי מאד, מותח מבחינה פסיכולוגית אך גם כזה שמשאיר אותך עם טעם נוראי בפה ובעיקר בלב ועם הרבה שאלות קיומיות על צדיקים שרע להם ועל רשעים שדרכם צלחה.
הסיפור שופך אור מעניין על מושג הזוגיות ועל המחירים הכבדים שאנו נאלצים לפעמים לשלם בכדי להציל אותה. מומלץ לקריאה לזוגות צעירים ולזוגות שבדרך, למי שעוסק ביעוץ ובכלל לכל מי שרוצה לגמור את הספר ולהגיד לעצמו תודה לאל שהזוגיות שלי קצת יותר משודרגת ואיננה כלולה בקטגורית ההפרעה הזאת.”

“אם להסיק מסקנות מהספר- הגבר המוכה ממש מזמין התנהגות כזאת כלפיו. כל צעד וצעד במהלכיו, החל מירח הדבש, היו בלתי הגיוניים בעליל. עד כדי כך שממש הרגשתי בחילה ורחמים על הבן אדם שאין לו שום כישורים לחיי זוגיות וגם אין לו בכלל עמוד שדרה.
תחושה דומה חשתי כשקראתי את הספר "חיי נישואים" של דוד פוגל שנכתב בשנת 1929 וכבר אז האשה שם לא התאימה לסטיגמה שהמחבר מתאר כ"נשים בעבר הרחוק" וגם שם מתוארת מערכת יחסים פתולוגית בין בעל לאישה.”