ביקורת ספרותית על בניגוד להוראות היצרן מאת עידית אלנתן
ספר בסדר

---

מה לי ולרווקה תל אביבית בת 30 פלוס? אולי הגיל, אבל בהחלט לא התרגיל. מהרגע הראשון לא התחברתי לליאנה רוט. בביקורות שונות ראיתי שמגדירים אותה כמקסימה, שנונה וחכמה. כל מה שאני ראיתי זו אישה ממורמרת, מתנשאת ואנוכית. אחת שמאשימה את כולם במצבה, חוץ מאשר את הפרסונה המושלמת שלה עצמה.
ליאנה רוט היא כאמור רווקה תל אביבית בשנות השלושים שעובדת כעורכת בהוצאת ספרים וגרה בבניין מתפורר ביפו. את רוב זמנה היא מחלקת בין חיפוש חתן, עבודה (או בטלה, בהתאם למצב הרוח), ותחושת גועל מאנשים שסובבים אותה. בשלב מסוים נכנסים לתוך חייה בחור צעיר ועילג, גור חתולי רחוב והומלס אחד שיכור. כל מה שליאנה ידעה וחשבה על עצמה מתנפץ לרסיסים אל מול המפגש הזה. ברקע, מתיחות בין יהודים לערבים ביפו, יחסים בין גברים לנשים ובין הורים לילדים.
לקראת סוף הספר משהו השתנה בי. לא שהתחלתי לחבב את ליאנה, לא! לא סבלתי אותה גם ברגעיה הקשים. אבל התחלתי לחשוב למה אני מתעבת אותה כל כך. לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שגם בי יש קצת מליאנה ושבדידות כנראה יכולה להעביר אנשים על דעתם והחיים קשים מנשוא כשאין עם מי לדבר. מתוך מצבי כנשואה ואם לשניים מפריפריה קשה לי להזדהות עם רווקה תל אביבית, אבל כאדם, בסוף גם הצלחתי לרחם קצת על ליאנה.
הספר בהחלט קריא וכתוב היטב. לא יצירת מופת, אך מעביר את הזמן ומשאיר משקע גם בסיום הקריאה.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על בניגוד להוראות היצרן