ורלם שלמוב

ורלם שלמוב

סופר

וַרְלָם שָׁלוֹמוֹב (1907-1982) נאסר, כטרוצקיסט, בשנת 1929, השתחרר שלש שנים אח"כ וחזר למוסקבה; הוא נעצר שוב, בגל 'הטרור הגדול' של שנת 1937, ונשלח למחנות כפייה בחבל קוֹלִימָה שבצפון-מזרח סיביר. הוא שוחרר מהמחנות בשנת 1951, ואחרי שנתיים, עם מותו של סטאלין, הותר לו לשוב ל"יבשת" – לארצות-החיים. נוראות המחנות ערערו את בריאותו, ואת עשר שנותיו האחרונות בילה במוסד לנכים – עיור וחרש. שלומוב כתב [והכתיב לחבריו בשנותיו האחרונות] סיפורים קצרים, שנכללו בכמה ספרים – אשר רק לאחר מותו הורשו להתפרסם ברוסיה.
1.
רעב וכועס, ידעתי כי שום דבר בעולם לא יגרום לי להתאבד, דווקא אז התחלתי להבין את מהות יצר ההישרדות האדיר- אותה המעלה שבה ניתן אדם בדרגה הגבוהה ביותר. ראיתי כיצד עונו הסוסים שלנו ומתו - לא אוכל לנסח זאת אחרת, להשתמש בפעלים אחרים. הסוסים לא נבדלו בכלום מבני האדם. הם מתו בגלל הצפון, בגלל העמל המופרז, בגלל מזון רע, בגלל חבטות, ואף על פי שכל אלה ניתכו עליהם פי אלף פחות מאשר על בני האדם, הם מתו לפני בני - האדם. כך הבנתי את החשוב מכל: אדם הפך לאדם משום שהוא יציר אלוהים, ולא משום שיש לו אגודל מופלא בכל יד. אלא משום שמראשיתו היה חזק יותר פיזית ובעל כוח סבל העולה על זה של בעלי החיים , ובהמשך- משום שהצליח לגרום לרוחו לשרת בהצלחה את גופו." מתוך הסיפור "גשם". כך מספר שלאמוב את סיפורי קולימה שלו, שאינם רק מסמך תיעודי מרתק, אלא יצירה ספרותית נעלה על חירות וזעם, הכתובה בשפה עירומה ופיוטית, בלתי - מתפשרת בכנותה. ואנחנו הקוראים העבריים נותרים אילמים ונדהמים....

2.
בשנת 1947 הועבר בית החולים המרכזי לאסירי מחנות העבודה שבצפון-מזרח סיביר אל הגדה השמאלית של הנהר קולימה, לאתר המרוחק כ-500 קילומטרים מן העיר מגדן. במסודות הרפואיים שהוקמו בעולם קפוא ואכזרי זה של הגולאג היו, למרות התנאים הקשים והשחיתות הרבה, גם גילויים נדירים של אנושיות. אנתולוגיה הכוללת את החלקים השני והשלישי בקובץ סיפורי קולימה מאת שלמוב (1907-1982), המהווים עדות ישירה למציאות הגולאגים....

3.
לא הייתי רוצה לחזור עכשיו אל משפחתי, שם לעולם לא יבינו אותי" "המחנה העמיד במבחן גדול את תעצומותיו המוסריות של האדם.. ותשעים ותשעה אחוזים מבני האדם לא עמדו בו" אמן אֵת-החפירה הוא אינטלקטואל רוסי, ליברלי בהשקפותיו, שנכלא בגולאג – ברשת של מחנות העבודה הסובייטיים שנפרשה על פני כל ברית המועצות. במקום עט כתיבה הוא נאלץ לעבוד באת חפירה: הוא מועסק בעבודות פרך, לכאורה בשם "החינוך מחדש", אך למעשה כדי להפיק תועלת תעשייתית מרבית מכוחו הגופני ההולך ומִדלדל, תוך הוצאה מועטת ככל האפשר על מחייתו. מחבר הספר, וַרלַם שַלַמוב, שכעשרים שנים מחייו עברו עליו במחנות אלה, רובם באגן הנהר קולימה בצפון-מזרח סיביר, פורס כאן תמונה נרחבת של ניצול, אטימות ומוות – וגם של הישרדות בעולם אכזרי זה. תוך שהוא בוחן את טיבם ומאפייניהם של המחנות לעבודת כפייה הוא מגיע לתובנה – שאותה הוא חולק עם הקורא – שגם ללא תאי גזים וללא משרפות היו מחנות אלה, כדברי ק. צטניק, "פלנטה אחרת"; עולם שבו לבשו החוקים, יחסי האנוש, המאבקים והכמיהה לטוהר המידות צורה שונה וייחודית. רוב הסיפורים אינם אוטוביוגרפיים, אך הם מבוססים על ידע מכלי ראשון של הסופר. אפשר לקרוא אותם כספרות תיעודית, אך גם לתהות על סמליותם האמנותית ועל משמעותם הפילוסופית. ספר זה, שניתן לראות בו את השני משלושת הספרים המהווים את הקובץ סיפורי קולימה, מתרכז בחוויותיו של אסיר ותיק, שהתוודע כבר ללוגיסטיקה של "הפלנטה האחרת", אך הוא מבין שעדיין יש לו הרבה מה ללמוד עליה, עד ליום שחרורו וגם אחריו....


הם תמיד בשחור – לבן. עומדים בתעלה, לבושי מעילי אפונה אפורים, מצוידים במכושים . מבטם פונה כלפי מטה, גבם כפוף. והם עובדים, עובדים, מכים ומכים ב... המשך לקרוא
22 אהבו · אהבתי · הגב
האדם נכלא ב1928 לאחר שסירב לחתום על הודאה מפוברקת(כשגור) על היותו תומך טרוצקי. בילה כ20 שנה במחנות העבודה באזור קולימה שבסיביר. הכתיבה נטולת... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספרו של שלמוב הוא ספר חלוצי מסוגו, וכותבו ניחן באומץ ויושר נדירים. סיפורי קולימה הם בעיקרון יציאה חריפה כנגד המיתוס של ה'אחווה' בין האסירי... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
לפני קריאת הספר ראוי להקדיש כמה מילים למחברו. וארלאם שאלאמוב, יליד 1907, נעצר ע"י המשטרה החשאית הרוסית, הואשם בפעילות אופוזיציונית חתרנית נג... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ