ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 באוגוסט, 2012
ע"י יונתן
ע"י יונתן
סבי הלך לעולמו ביום בו ציינתי את יום הולדתי התשיעי. אף פעם לא אשכח את המבט בעיני אבי כשקיבל את הבשורה המרה. מעולם לא הרשה לעצמו להזיל דמעה בנוכחותי, אך פניו חמורי הסבר הסגירו את רגשותיו ונטעו בי תחושת צער והזדהות עמוקה עם כאבו.
את סבא לא הכרתי היטב. הזיכרונות המועטים ממפגשיי עימו מקוטעים ומטושטשים. הוא היה אדם שמיעט בדיבור, מרוחק ומסוגר. מעולם לא חשתי שהפגין חיבה יתרה כלפיי. לרוב העדיף להשתמש בשפת היידיש. העברית לא היתה שגורה בפיו עד יומו האחרון.
לארץ ישראל הגיע בשלהי שנות השלושים לחייו. בני משפחתו נספו בשואה והוא היחיד ששרד את התופת. לאחר שהיה קצרה במחנה פליטים בקפריסין הפליג, יחד עם ניצולים נוספים, לעיר יפו, בה פגש את סבתי ונשאה לאישה. השניים התגוררו בדירת שיכון צנועה בעיר וחיו יחד כארבעים שנים.
לאחרונה, במהלך שיחה עם אבא, נודע לי על חיבתו הרבה של סבי המנוח לספרות היידישאית בכלל ולכתבי שלום רבינוביץ' (שלום עליכם) בפרט. אודה שלא טרחתי לעיין בספריו עד כה. ייתכן שתדמית ה"יהודי הגלותי" הרתיעה אותי, ואולי פשוט לא האמנתי שאוכל להזדהות עם עולם כה זר ושונה משלי. כאשר קראתי את "עירם של האנשים הקטנים" כל חששותיי נתבדו. גיליתי אוצר ספרותי של ממש. שלום עליכם היטיב לתאר בהומור, רגישות ואנושיות אין קץ את שלל הדמויות הססגוניות והצבעוניות שאיכלסו את העיירה היהודית בסוף המאה ה-19.
כמובן שלמחבר ול"אנשים הקטנים" עליהם כתב, לא היתה אפשרות לדעת על הפורענות המתרגשת ובאה עליהם ועל עמם. מי יכול היה לדמיין שבתוך עשרות שנים רוב הקהילות (והעיירות) היהודיות באירופה תושמדנה בידי הנאצים ועוזריהם? בעיניי, הספר הזה איננו רק יצירת אמנות מופלאה, אלא גם, ואולי בעיקר, קינה על עולם שהיה ואיננו עוד.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-7 חודשים)
יונתן - במהלך קריאתי בספר
המחשבה הזאת הייתה נוכחת שוב ושוב . איך ומה היה כותב על אותם מאורעות ש.-עליכם ?! בחיפוש שלי אודות המחשבה הזאת גליתי כי נתן אלתרמן כתב שיר שהוא מענה לסיפוריו ולדמויותיו של ש. עליכם :
" מכתבו של מנחם מנדל"-, שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה, בין עבים הלבנה נוגהת. שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה, בראשי החולם את נוגעת. בקפוטה שלי רוח ליל ממרט ושמוט כובעי עלי עורף ממצח, כך הלכתי חיים כך שוכב אני מת. כי דמותי, כך אומרים, היא בת נצח. שיינה שיינדל שלי, יורד שלג לבן, אין אדם, כולם תמו, הביני. טוביה מת, ומת מוטל בן פייסי החזן, מת האיש היקר, הדוד פיני. וגם טופ'לה נח, טו טו ריטו התם נח פעוט ומחייך עד מוות, נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם, כי טופ'לה הוא בן אלמוות. והלילה היה משריפות חכלילי ואני צוואה לך ניסחתי, על איגרת קטנה, שיינה שיינדל שלי, וברור כי עיקר שכחתי. העיקר לך רציתי תודה להגיד, שהיית לי בת זוג סבלנית ומכפרת, שיינה שיינדל, שיחקנו קומדיה נצחית, אך גמרנו אחרת, אחרת. שיינה שיינדל שלי, דרך ליל וסופה, בראשי ההרוג את נוגעת. שיינה שיינדל שלי, זוגתי היפה בין עבים הלבנה נוגהת. ("מכתבו של מנחם מנדל",נתן אלתרמן, "דבר", 4.3.1942) |
|
|
תולעת ספרים
(לפני 13 שנים)
התרגשתי
לקרא את מה שכתבת
ספרות זו נותנת לך קצת תמונה מחיי סבא מחיי יהודים קהילה גדולה ומפוארת שבקושי נשאר ממנה זכר.. אני את הסבים לא הכרתי הם נספו בשואה אך היום כשאני קוראת ספרות זו/של בשביס זינגר אני מעודדת את הצעירים לקרא בשביל להכיר את החיים שחיו יהודים פעם באירופה |
|
|
עולם
(לפני 13 שנים)
יופי של ביקורת.
|
|
|
אברהם
(לפני 13 שנים)
ביקורת טובה מאוד.
אנחנו - הצעירים - נוטים לחשוב שסבא וסבתא הם "גלותיים, ארכאיים" ואינם מבינים דבר בעולם זה. אך דווקא מהם, ומניסיונם הרב, כדאי ללמוד ולהבין את סדרי העולם ההולך ונעלם. יישר כח.
|
|
|
ג'ורג'
(לפני 13 שנים)
ביקורת המשקפת אמת
|
|
|
נתי ק.
(לפני 13 שנים)
ביקורת מקסימה, תודה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים)
התקשיתי לנסח תגובה.
גם סבא שלי מיעט בדיבור ולא הצליח ללמוד עברית, למרות שהגיע לארץ בשנות השלושים. גם הוא אהב ספרות אידישאית (בין שאר הדברים שקרא) ובעקבותיו גם אני מעריצה את שלום עליכם...
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים)
ביקורת מרגשת
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
