טוב, אני מניח שאני אכתוב משהו שונה למדי מהקונצנזוס פה. קודם לכן, אסתייג ואומר שברור לי שהספר הזה לא "מיועד" לי. מצד שני, חבל לי שספר מיועד למישהו כזה או אחר. זה מאוד מגביל. וכן, מה שאני אוסיף ואכתוב הוא יותר דיון על מהות מאשר על איכות הספר. לגבי איכותו, אין עוררין על יכולות הכתיבה של ספרן-פויר. אבל הספר הזה הוא יותר פנקסנות שנונה מאשר כל דבר אחר.
בניגוד למה שרוב האנשים כאן כתבו, הספר מתייחס מעט מאוד למשמעות של אכילת בעלי חיים. גישת ה"אם כל אחד היה מגדל את הפרה שלו ומתנהג אליה יפה ואז חותך את צווארה ומכין ממנה סטייקים, אז הכל היה בסדר", היא בולשיט בפיתה.
מהר מאוד הספר הופך למנטרה ותו לא- לגדל בעל חיים כמוצר זה רע. סבבה, הנקודה הועברה. אבל אי אפשר להתייחס לאפשרות שהמצב הזה יפסיק להתקיים בקרוב כמשהו רציונלי. המוסר שבהימנעות הוא אישי, כפי שצריכת בשר צריכה להיות, ואיננה.
כלומר, בתור ספר שמתאר ברובו את זוועות וצרות הגידול המסחרי של בעלי חיים, הוא אולי הלם "נעים" לאוכלי בשר, אבל מסרב לגעת בנקודה האמיתית (בעיניי)- מה המשמעות של לקיחת חיים בעבור מה שהוא לכאורה המשך החיים שלך. זו הנקודה המוסרית שנמצאת על הפרק. כל השאר זה סמנטיקה של אמריקאים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
