ביקורת ספרותית על לאכול בעלי חיים מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר טוב

---

ספר חשוב. מבלי להתיחס לשאלה האם ראוי לאכול בע"ח או לא, די ברור שהחקלאות התעשיתית לגידול בשר ומוצריו כיום (על חלב כמעט ולא דובר כאן) היא לא בת קיימא מבחינות רבות.
די ברור שהתעשייה הזאת חייבת להשתנות על מנת להיות הומנית ובת קיימא מבחינה סביבתית וחברתית.

לא דובר כאן על הפן הבריאותי או התזונתי שבאכילת בשר, לכן המסקנה שהפיתרון הוא לא לאכול בשר לא מספיק משכנעת. לא ברור אם יש צורך אמיתי (תזונתי) לאכילת בשר. וזוהי נקודה חשובה. כי אם הבשר אכן דרוש לקיום תקין של בני אדם, אז בויתור על אכילת חיות יש גם ויתור על חיי בני אדם.
יתכן שפיתרון בוגר יותר הוא לצרוך כמות מינימלית של בשר, הדרושה לקיום ולבריאות האנושית. וגם זה יכול לעשות שינוי גדול.

מה שהספר כן גרם לי, בצורה מיידית, הוא להפסיק לצרוך טונה בקופסאות שימורים (וכנ"ל דגי-ים אחרים). עוד קודם לא אהבתי את עניין קופסאות השימורים, הן מבחינה בריאותית (כמה בריא יכול להיות משהו שמחזיק שנים בתוך קופסת מתכת?), והן סביבתית (בגלל אריזת המתכת הלא-ידידותית) אבל הקריאה ב"לאכול בעלי חיים" נתנה לי את הפוש הסופי לעשות זאת.

ציד טונה (ודגי ים אחרים) בים גורם למוות והכחדה של מאות מינים ביולוגיים שאינם נאכלים, אלא מתים תוך כדי פעולת הדייג (של הטונה) ונזרקים חזרה מתים לים. פעולה שיוצרת מעין "מידבור" של הים (מלשון הפיכה למדבר- מבחינת מיעוט המינים והאיזון האקולוגי).

בנוסף לזאת, דיג הטונה גורם לכמעט הכחדה של אוכלוסיות דגי הטונה עצמם. פויר מצטט נתונים שעל פיהם, הדייג חיסל כבר 90% מכמות הדגה העולמית.

האדם למעשה מבצע רצח-עם בים. ולא של "עם" אחד אלא של עמים רבים. המינים הפופולריים ביותר כגון סלמון וטונה ניצודים בכמויות כרגע, אולם זה עניין של זמן עד שאוכלוסייתם תתמעט כל כך (שלא לומר -תיכחד) - שלא תהיה ברירה אלא לעבור למין שנמצא מתחתם ב"שרשרת המזון" של הדיג.

מאותה סיבה השתכנעתי מיד גם שלא לצרוך דגי-ים אחרים. זה לא שמצבם של דגי בריכות טוב - אך לפחות גידולם משפיע פחות באופן ישיר על חיסול והכחדת מיני בע"ח ימיים (אם כי לגידול דגים בבריכות יש השפעה ישירה על סבל בע"ח ועל איכות הסביבה, ולכן באופן עקיף גם על הכחדת מינים).

מסקנתי מהספר היא, אם לא להפסיק לגמרי את צריכת הבשר (ניסיתי, אך לא השתכנעתי שזה נכון בריאותית), היא להמעיט למינימום את צריכת הבשר שלי. לאכול בצורה בררנית הרבה יותר. לקנות רק לפי הצורך בכמות קטנה ולא כי יש מבצע בסופר, או כי אני מתעצלת לבשל בכמויות קטנות, או לפי גודל הסיר, ולמנוע זריקה מיותרת של בשר או אכילה של בשר כי זה מה יש.

לאכול רק כשבאמת בא לי, כשהבשר באמת איכותי ולנסות לקנות בשר קצת יותר מתחשב בחיה ובסביבה. עדיין לא ברור לי מה היקף הבשר מהסוג הזה שיש בארץ.

וגם, הקריאה בספר החזירה אותי לצרוך ביצי חופש בצורה בלעדית. בעבר עשיתי זאת אך המוסר לאט לאט מתדרדר בעקבות הרצון לחסוך וחוסר הנוחות. אבל יש חנויות שבהן תריסר ביצי חופש עולות רק כ-20 ש"ח ועל חוסר הנוחות אפשר להתגבר אם ממש רוצים.

לסיכום, הספר חשוב כי כל אדם צריך לדעת מה הוא מעודד כאשר הוא צורך בשר ומוצריו, ולאיזה כיס משתלשלים הכספים. זהו ענין חברתי וסביבתי מעבר לכך שהוא מוסרי.

לאחר שיודעים את העובדות, אפשר להסיק מסקנות אישיות. אך אין ספק שלא יהיה אפשרי להתעלם ממידע כזה, כי סופה של האמת לצאת לאור, ואין ספק שאנשים שיחשפו למידע הזה לראשונה לא יוכלו להמשיך בחייהם כמקודם.

» ביקורות נוספות של ענת
» ביקורות נוספות על לאכול בעלי חיים