ביקורת ספרותית על חיי אהבה מאת צרויה שלו
ספר בסדר

---

כבר מזמן לא הרגשתי כזו תסיסה של אלימות פנימית כלפי דמות ספרותית. יערה, גיבורת הספר הזה, היא אחת הדמויות הכי מרוכזות בעצמן, אנוכיות, מעצבנות ומטריפות את הדעת שפגשתי אי פעם בספרים או במציאות. אני לא יודעת אם זה שהצלחתי לשנוא עד כדי כך את הדמות הראשית אומר שהספר רע. אולי זה דווקא אומר שהוא טוב. אבל לא נהניתי, לא הרגשתי הפעם שצרויה שלו מצליחה לגעת במשהו אמיתי. אנשים אמיתיים לא מתנהגים כך, גם אם הם מאוהבים עד מעל הראש בשימפנזה...
אני הייתי שמה עליה שלט 'סכנה לציבור'.

את צרויה שלו קראתי פעם אחת קודם לכן, בספר' תרה', ואהבתי. 'תרה' הוא ספר חזק. כואב. עמוס בתובנות עמוקות, חודרות, אמיצות, אפילו פוצעות - על חיי נישואין, הורות, פרידות וגירושין. הדמות הראשית שם נגעה לליבי. הבנתי אותה. עד היום אני חושבת מדי פעם בערבים כשאני מקשקשת כמה ביצים בקערה, על הזכות הזו, ללעוס כל ערב חביתה וסלט עם גבר שאוהב את הילדים שלי כמוני...

צרויה שלו יודעת לכתוב. יש לה יכולת יוצאת דופן לתת ביטוי מילולי לתחושות המופשטות ביותר. להיכנס לעומק נפשו של האדם ולהעלות על הכתב את מה שהיא מוצאת שם. היא מספרת עליו, ואתה חושב עליך... לכן, ניגשתי לספר הזה בחשש מסוים מהול בתקווה. חשש שוב לחטט בתוך עצמי דרך משפטיה הנוקבים והאמיצים של שלו. חשש לפגוש שוב בשדים שאולי אני מחביאה עמוק בפנים, ושלו לא מתביישת לעורר, ובתקווה. תקווה ללמוד מזה משהו.
אבל גם החשש וגם התקווה נתבדו להם הפעם.

שלו, בספר הזה, יצרה דמות שבעיני היא אחת הדמויות הנשיות האיומות ביותר שנכתבו אי פעם. מישהי שמבוקר עד ערב רק מתפלשת ברגשות של עצמה, נוברת בהם, נקברת בהם ולא מסוגלת לספק אפילו תגובה אנושית אחת לזולתה, ולו רק מתוך נימוס. היא היסטרית ומעצבנת ולא היה רגע אחד בספר שהבנתי אותה או שהזדהיתי איתה. העובדה שהיא התאהבה עד כלות נשמתה בחבר של ההורים שלה, לא יכולה לשמש אפילו כבדל של תירוץ לאישיות הסוציומטית שלה. ושלא יהיו ספקות - אני לא באה מהמקום של הזעזוע מעצם הבגידה בבן זוגה, או ההתאהבות בגבר מבוגר, או מה שלא יהיה שעומד בלב הספר הזה - אלא מהמקום של השתוממות ממישהי שמרשה לעצמה ללא הרף לקבוע ולהבריז, להבטיח ולאכזב, להשלות ולהכאיב, לפגוע ולהעליב, וכל הזמן הזה היא אינה עסוקה אלא במה שהיא עצמה מרגישה ותו לא.

אבל מה שבאמת מטריף אותי, וכנראה זה לב הבעיה האישית שלי עם הספר הזה, שאני לא חושבת שצרויה שלו התכוונה לזה בכלל. יערה לא נכתבה בכוונה תחילה כקריקטורה קיצונית של אישה אנוכית ומרשעת. שלו התכוונה לצור דמות ריאליסטית, אמיתית, שכן יש מי שמסוגל לחבב אותה... אז מה זה הדבר הזה שיצא לה?

נשאלת גם השאלה מה כל זה אומר בכלל על הספר? הרי גם לכתוב מישהי שתעורר כל כך הרבה רגשות שליליים צריך לדעת... אז יכול להיות שהספר מצוין. הוא בהחלט כתוב יפה. אבל אני באמת ובתמים סבלתי מהדמות המופרכת הזו ומחוסר היכולת שלה לצאת מהחדר המחניק של הרגשות הדחוסים שלה. תרתי משמע.

לכן, מבחינתי הספר הזה ייזכר בעיקר בתור חשק עמום ולא-מרפה לתת סטירה...

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על חיי אהבה