“בחופש הגדול, שלחתי את שני הגדולים שלי לכנס מתרפ"ט לתשפ"א, שכלל הרצאה של עזרא יכין. עם רב קו, כסף לקנות אוכל והוראה חד משמעית: להצטלם עם עזרא יכין.  הגדול קצת התלבט בעניין, תרבות הסלבריטיז וסלפי עם סלב לא מוצאת חן בעיניו. בסוף הכריע שאם כבר להצטלם עם מישהו - אז עדיף עם עזרא יכין שעשה דבר או שניים בחייו למען המדינה, ולא עם סתם סלב כמו זמר או שחקן. כשלעצמי, הסיבה המרכזית שבשבילה רציתי את התמונה ה”

“לא, מצטערת, אני לא מאמינה. אני לא רוצה, אני לא מוכנה, אני מסרבת להאמין בזה. או בעצם, אני כן מאמינה. מאמינה באהבה. לא מושלמת, לא הוליוודית, אבל כן יפה ובהחלט בת קיימא. מאמינה ביחסים בין אישיים שיש בהם נחמה וידידות וטוב. מאמינה באחים שאוהבים זה את זה. ורבים, כמובן, ואומרים דברים איומים, אבל אחים, כאלה שהיחסים ביניהם טבעיים כל כך, ורוב המילים מיותרות כי כל כך הרבה חוויות עברו עליהם יחד שמבט לבדו”

“יש מספר סופרים (והכוונה גם לסופרות) אשר אין לי ספק כי במבחן קריאה עוורת מבלי שאדע את זהות הכותב, הייתי מזהה אותם. צרוייה שלו היא אחת מאלו. יש משהו בסגנונה אשר אינו משאיר יותר מדי מקום לטעויות. לא קראתי את כל ספריה אלא רק את חיי האהבה ואת בעל ואשה ובכל זאת אני כבר מזהה את הסגנון. האמת היא שהטריגר לקריאת הספר היתה העובדה כי אחת מגיבורות הספר היא בוגרת הלחי. קראתי רבות על התקופה הזו שקדמה להקמת”

“יש לי הערכה רבה לצרויה שלו. היא עברה הרבה בחיים והציפיות ממנה גבוהות מאוד מין הסתם: אביה מבקר ספרות, אחיה מתמטיקאי וסופר ובן דודה הינו מאיר שלו. במהלך חייה נפצעה בפיגוע, התחתנה בשנית וכתבה ספרים שבעיני היו בלתי נשכחים ולמרות שקראתי אותם מזמן, תוכנם עדיין מהדהד בי. כשקראתי את ״חיי אהבה״ בפעם הראשונה הזדעזעתי מהדרך שבה התבטאה. היא הייתה וולגרית בעיני, חסרת מעצורים ובעלת פה מלוכלך. באותה תקופה, ב”

“בחופש הגדול, שלחתי את שני הגדולים שלי לכנס מתרפ"ט לתשפ"א, שכלל הרצאה של עזרא יכין. עם רב קו, כסף לקנות אוכל והוראה חד משמעית: להצטלם עם עזרא יכין.  הגדול קצת התלבט בעניין, תרבות הסלבריטיז וסלפי עם סלב לא מוצאת חן בעיניו. בסוף הכריע שאם כבר להצטלם עם מישהו - אז עדיף עם עזרא יכין שעשה דבר או שניים בחייו למען המדינה, ולא עם סתם סלב כמו זמר או שחקן. כשלעצמי, הסיבה המרכזית שבשבילה רציתי את התמונה ה”

“לא, מצטערת, אני לא מאמינה. אני לא רוצה, אני לא מוכנה, אני מסרבת להאמין בזה. או בעצם, אני כן מאמינה. מאמינה באהבה. לא מושלמת, לא הוליוודית, אבל כן יפה ובהחלט בת קיימא. מאמינה ביחסים בין אישיים שיש בהם נחמה וידידות וטוב. מאמינה באחים שאוהבים זה את זה. ורבים, כמובן, ואומרים דברים איומים, אבל אחים, כאלה שהיחסים ביניהם טבעיים כל כך, ורוב המילים מיותרות כי כל כך הרבה חוויות עברו עליהם יחד שמבט לבדו”

“יש מספר סופרים (והכוונה גם לסופרות) אשר אין לי ספק כי במבחן קריאה עוורת מבלי שאדע את זהות הכותב, הייתי מזהה אותם. צרוייה שלו היא אחת מאלו. יש משהו בסגנונה אשר אינו משאיר יותר מדי מקום לטעויות. לא קראתי את כל ספריה אלא רק את חיי האהבה ואת בעל ואשה ובכל זאת אני כבר מזהה את הסגנון. האמת היא שהטריגר לקריאת הספר היתה העובדה כי אחת מגיבורות הספר היא בוגרת הלחי. קראתי רבות על התקופה הזו שקדמה להקמת”

“יש לי הערכה רבה לצרויה שלו. היא עברה הרבה בחיים והציפיות ממנה גבוהות מאוד מין הסתם: אביה מבקר ספרות, אחיה מתמטיקאי וסופר ובן דודה הינו מאיר שלו. במהלך חייה נפצעה בפיגוע, התחתנה בשנית וכתבה ספרים שבעיני היו בלתי נשכחים ולמרות שקראתי אותם מזמן, תוכנם עדיין מהדהד בי. כשקראתי את ״חיי אהבה״ בפעם הראשונה הזדעזעתי מהדרך שבה התבטאה. היא הייתה וולגרית בעיני, חסרת מעצורים ובעלת פה מלוכלך. באותה תקופה, ב”