-אזהרה: קראתי את הספר די מזמן, אז ייתכן ויהיו בביקורת אי-דיוקים; ומצד שני, אם קראתי אותו מזמן ואני עדיין זוכרת אותו זה אומר עליו משהו, לא?-
-אזהרה נוספת: יש ספויילרים בביקורת. כשסיפרתי לאמי על המילה "תקדימונים" שהמצאתי, היא אמרה שבאנגלית משמעות המילה "ספויל" (spoil) היא לקלקל, ולכן השם לא מתאים. עקב אירוע זה ייקרא הספויילר מעתה קלקלן.-
-אז בעקבות הסעיף הקודם יש לומר: אזהרה! קלקלנים בביקורת.-

פרדריקה האץ' היא בת לשני פרופסורים שמלמדים במכללה קטנה לבנות בשם דיואינג (אני חושבת שכך כותבים את השם). כך יוצא שאת נעורה היא מבלה בין סטודנטיות ובחדרי המורים של הסגל, בלי בית לעצמה - בית עם חצר, בית שבו לא צריך להתעורר בגלל שסטודנטית מתגעגעת הביתה.

היעדר הבית האישי משפיע על פרדריקה יותר ויותר ככל שהיא מתבגרת ומבינה כמה שונים חייה מחיי חברותיה. ההבנה הזו מחלחלת בה לאורך הספר ויפה לראות כיצד היא משפיעה עליה.

באחד מביקורה אצל סבתה פרדריקה מגלה שאביה היה נשוי לאישה אחרת לפני אמה. כשהיא שואלת את הוריה על כך הם מספרים לה בכנות ראויה לשבח על המקרה.

אממה (זה הלחם של אבל ו-מה; מבטאים את זה אה-מה-מה), אותה אישה ראשונה, לורה-לי שמה, מגיעה לדיואינג כדי להיות אם בית של אחד מבנייני המעונות, ומשם העניינים בדיואניג נוטים על צידם: לורה לי מנהלת רומן סוער עם נשיא הקמפוס החדש, מה שגורם לאשתו החוקית להתאבד (ללא הצלחה) ולקמפוס שלם לגעוש (אני מזכירה לכם, מדובר בסטודנטיות - כלומר בנות - ובנות הן רכלניות).

ובכל זה אנחנו צופים דרך עיניה של המתבגרת החצופה פרדריקה, שאין לי מנוס מלהשוות אותה לעצמי. אנחנו דומות בהרבה מאוד דברים.
אבל נעזוב את העניין.

הספר הזה מספק הצצה נחמדה לחיי קמפוס ממוצעים ומטה בארצות הברית, כמו טיסה קטנה לחו"ל. זה בהחלט ספר קליל ונחמד, עם דמויות שיישארו איתכם זמן רב אחר כך.

במהלך הספר ניתן לראות כמה ההורות המיוחדת של דייויד ואביבה, הוריה של פרדריקה, השפיעה על הדרך שבה היא רואה את העולם. העובדה שהחינוך המיוחד הזה נטמע כל כך עמוק בפרדריקה הופכת את ההורים שלה לדמויות מיוחדות מאוד. הם מחנכים את פרדריקה בזהירות לפתיחות ולכנות בכל הנוגע לגוף שלה, לדעות הפוליטיות השונות ולעקרונות מהפכניים. בו זמנית הם עצמם אנשים חזקים נפשית ובעלי עקרונות חוצבי להבות, מה שמספק כמה רגעים משעשעים למדי.

ולא משנה מה כתוב על הכריכה - מחצית מהספר עוסקת בלורה-לי, אישה ילדותית עם נטיות סוציופתיות וכללי לבוש משונים, עמידה של רקדנית ונפש מבולבלת.
אני לא יודעת אם אהבתי אותה או לא, אבל היא נמצאת במרכז העלילה. זו בחירה משונה - היא לא דמות שקל להתחבר אליה, היא מתנהגת בצורה שתיראה תמוהה, משונה ולא מוסרית לכל בן-אדם שפוי והיא לא אמינה.

לסיכום: מדובר בספר משעשע, עמוק לעיתים, שמספק הצצה נעימה לחיים בקמפוס קטן בארצות הברית ולחיים מעט שונים משל כל אדם ממוצע. קליל, נחמד ומומלץ - מי לא אוהב לקרוא על צרות של אחרים? שנאמר "צרת רבים חצי נחמה"...

ושוב: קליל, נחמד, שובב ומומלץ!

-אזהרה: קראתי את הספר די מזמן, אז ייתכן ויהיו בביקורת אי-דיוקים; ומצד שני, אם קראתי אותו מזמן ואני עדיין זוכרת אותו זה אומר עליו משהו, לא?-
-אזהרה נוספת: יש ספויילרים בביקורת. כשסיפרתי לאמי על המילה "תקדימונים" שהמצאתי, היא אמרה שבאנגלית משמעות המילה "ספויל" (spoil) היא לקלקל, ולכן השם לא מתאים. עקב אירוע זה ייקרא הספויילר מעתה קלקלן.-
-אז בעקבות הסעיף הקודם יש לומר: אזהרה! קלקלנים בביקורת.-

פרדריקה האץ' היא בת לשני פרופסורים שמלמדים במכללה קטנה לבנות בשם דיואינג (אני חושבת שכך כותבים את השם). כך יוצא שאת נעורה היא מבלה בין סטודנטיות ובחדרי המורים של הסגל, בלי בית לעצמה - בית עם חצר, בית שבו לא צריך להתעורר בגלל שסטודנטית מתגעגעת הביתה.

היעדר הבית האישי משפיע על פרדריקה יותר ויותר ככל שהיא מתבגרת ומבינה כמה שונים חייה מחיי חברותיה. ההבנה הזו מחלחלת בה לאורך הספר ויפה לראות כיצד היא משפיעה עליה.

באחד מביקורה אצל סבתה פרדריקה מגלה שאביה היה נשוי לאישה אחרת לפני אמה. כשהיא שואלת את הוריה על כך הם מספרים לה בכנות ראויה לשבח על המקרה.

אממה (זה הלחם של אבל ו-מה; מבטאים את זה אה-מה-מה), אותה אישה ראשונה, לורה-לי שמה, מגיעה לדיואינג כדי להיות אם בית של אחד מבנייני המעונות, ומשם העניינים בדיואניג נוטים על צידם: לורה לי מנהלת רומן סוער עם נשיא הקמפוס החדש, מה שגורם לאשתו החוקית להתאבד (ללא הצלחה) ולקמפוס שלם לגעוש (אני מזכירה לכם, מדובר בסטודנטיות - כלומר בנות - ובנות הן רכלניות).

ובכל זה אנחנו צופים דרך עיניה של המתבגרת החצופה פרדריקה, שאין לי מנוס מלהשוות אותה לעצמי. אנחנו דומות בהרבה מאוד דברים.
אבל נעזוב את העניין.

הספר הזה מספק הצצה נחמדה לחיי קמפוס ממוצעים ומטה בארצות הברית, כמו טיסה קטנה לחו"ל. זה בהחלט ספר קליל ונחמד, עם דמויות שיישארו איתכם זמן רב אחר כך.

במהלך הספר ניתן לראות כמה ההורות המיוחדת של דייויד ואביבה, הוריה של פרדריקה, השפיעה על הדרך שבה היא רואה את העולם. העובדה שהחינוך המיוחד הזה נטמע כל כך עמוק בפרדריקה הופכת את ההורים שלה לדמויות מיוחדות מאוד. הם מחנכים את פרדריקה בזהירות לפתיחות ולכנות בכל הנוגע לגוף שלה, לדעות הפוליטיות השונות ולעקרונות מהפכניים. בו זמנית הם עצמם אנשים חזקים נפשית ובעלי עקרונות חוצבי להבות, מה שמספק כמה רגעים משעשעים למדי.

ולא משנה מה כתוב על הכריכה - מחצית מהספר עוסקת בלורה-לי, אישה ילדותית עם נטיות סוציופתיות וכללי לבוש משונים, עמידה של רקדנית ונפש מבולבלת.
אני לא יודעת אם אהבתי אותה או לא, אבל היא נמצאת במרכז העלילה. זו בחירה משונה - היא לא דמות שקל להתחבר אליה, היא מתנהגת בצורה שתיראה תמוהה, משונה ולא מוסרית לכל בן-אדם שפוי והיא לא אמינה.

לסיכום: מדובר בספר משעשע, עמוק לעיתים, שמספק הצצה נעימה לחיים בקמפוס קטן בארצות הברית ולחיים מעט שונים משל כל אדם ממוצע. קליל, נחמד ומומלץ - מי לא אוהב לקרוא על צרות של אחרים? שנאמר "צרת רבים חצי נחמה"...

ושוב: קליל, נחמד, שובב ומומלץ!