ביקורת ספרותית על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט] מאת ליונל שרייבר
ספר מעולה

---

אחד הספרים הטובים שקראתי - למרות שסופו ידוע מראש הוא מצליח לשמור על מתח עד סופו (ולא אוסיף עוד על מנת שלא להרוס).



הדוברת בספר היא אווה, שהיתה מו"לית מצליחה אשר בגיל 37 ספק מחליטה/ ספק נגררת להחלטה חצויה להביא ילד לעולם עם בעלה - הילד הוא קווין, אשר ביום חמישי אחד בחודש אפריל 1999, 3 ימים לפני יום הולדתו ה-16 הוא רוצח תלמידים, מורה ועובד קפיטריה בבית הספר התיכון בו הוא לומד.



הספר כתוב בצורת מכתבים שכותבת אווה לבעלה ובו היא מתארת את השתלשלות חייה מהרגע בו "החליטה" להביא ילד לעולם ואת התמודדותה עם ילד שקשה לאהוב (עד כמה שקשה להודות בכך), ילד שלבסוף גדל ומבצע מעשה כה מזוויע.



חרף היותו של הספר בדיוני, הוא מצליח להעביר באופן מרגש ואמין את קשת החוויות והרגשות שטומנת בחובה חווית האימהות וההורות בכלל. האם כל ילד הוא ברכה? האם ניתן לאהוב כל ילד מעצם היותו ילדך? כיצד משנה הולדת הילד את הדינמיקה הזוגית (בעיקר לנוכח הבדלי גישות בחינוך, בתגובות להתנהגות הילד וכו')? האם ניתן היה למנוע את השתלשלות האירועים המחרידים?



הספר מערב תיאורים מחיי של אווה ושל משפחתה בתקופה שקדמה ל"אותו יום חמישי" ומהחיים שלאחריו (ובהם ההתמודדות של אוווה עם הורי התלמידים שנרצחו, עם עמיתיה לעבודה, עם קווין - אותו היא מבקרת במתקן הכליאה לנוער).



בין לבין משתלבים בספר אמיתות ודעות על החברה האמריקאית והרבה מאוד איזכורים למעשי רצח נוספים (ואמיתיים) שאירעו בתיכונים בארה"ב, הידוע מביניהם הוא כמובן הטבח בקולומביין שאירע ב20.4.99 (10 ימים לאחר הרצח הבדיוני של קוין) - "צירוף מקרים" שיש בו מן האירוניה, כפי שמעירה אווה בציניות בספר: שכחו את הרצח שביצע קווין כי הרצח שאירע 10 ימים לאחר מכן עלה עליו במספר הקורבנות).



ליונל שרייבר, מחברת הספר, היא עיתונאית בהכשרתה והיא זכתה בפרס אורנג' (פרס המוענק לנשים כותבות) על ספרה זה.

הזדמן לי במסגרת לימודי ללמוד על מקרים דומים, על מרכיבי האישיות של הרוצחים הפסיכופתיים/ סוציופתיים ולפיכך הערכתי מאוד את כתיבתה המדוייקת והחכמה של שרייבר. אין ספק שהיא קראה חומר מחקרי ועיתונאי רב על מקרי רצח דומים, שכן דמותו של קוין הזכירה לי תכונות של רוצחים פסיכופתיים אחרים עליהם קראתי, החל משלב הילדות המוקדמת והמשך בגיל ההתבגרות - כאשר הוא מתחיל במעשי קונדס עד עבריינות אולם מצליח לחמוק מאחריות ומעונש בזכות הגיבוי לו הוא זוכה מאביו, היכולת להקסים את סביבתו, ומכאן גם נובעת, בין היתר, תפיסתו המסוכנת לפיה הוא "נעלה" על אותם "טפשים" שהוא מצליח להערים עליהם - תכונות אופייניות לרוצחים פסיכופתיים אחרים עליהם קראתי.



כל המאפיינים האלה מצליחים ליצור ספר שהוא תמהיל מרתק בין מתח, פסיכולוגיה, עיתונאות, יחסי הורים-ילדים וכן - גם ספרות, כזו שבוחרת במילים, בתיאורים ובסיטואציות שמצליחים להכניס את הקורא אל תוך חוייה מרתקת ומטלטלת, שלא מרפה מהקורא גם בסיום הקריאה.



לסיכום - ספר קשה מבחינת הנושאים שהוא מעלה ומתמודד איתם. חכם, כואב, מעלה שאלות רבות - ובלתי פתורות. מומלץ בחום רב לכל מי שאינו חושש מהנושא ואף מתעניין בחלקים היותר חשוכים של נפש האדם ובהתמודדות שלנו כחברה וכהורים עם תופעות כאלה.

» ביקורות נוספות של נטעלי
» ביקורות נוספות על חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]