ביקורת ספרותית על התלקחות - משחקי הרעב #2 מאת סוזן קולינס
ספר מעולה

---

על טעם ועל ריח אין להתווכח, הרבה כתבו את זה בביקורות שלהם, אבל זה עולם של ספרים, וברור שמה שאתה אוהב לא כולם אוהבים, ומה שאתה חושב לא כולם חושבים אותו דבר וזה הכי בסדר בעולם,
לדעתי, וזוהי הפעם הראשונה שזה קורה לי בטרילוגיה, הספר השני היה טוב יותר מהספר הראשון, מרתק יותר, חזק יותר, ומאוד מאוד לא צפוי ולא ברור, בכל פינה יש הפתעה חדשה, כל פעם שקטניס חושבת משהו אחד קורה משהוא אחר, ההזדהות עם הדמות כל כך חזקה שאתה סומך עליה שאתה מאמין ורואה מה שהיא מאמינה ורואה, אתה לא שופט אותה או מתווכח איתה למרות שלפעמים אתה אומר, אין מצב....
הספר זורק אותך לכל הכיוונים הרגשיים האפשרים, בין צחוק לבכי, קראתי את הספר בכל הזדמנות שהיתה לי, לא עזבתי אותו לרגע וקראתי אותו ביותר שקיקה ומהירות מאשר את הראשון, וכשהגעתי לסוף אמרתי די, אני חייבת לדעת מה קורה עם הילדה הזו, מה קורה עם כולם...

אני חושבת שהסופרת היא כותבת על סף הגאונות, גם אם היא פיצחה את נוסחאת הרב מכר או כתבה במיוחד כדי להיותר רב מכר זה לא ממש מעניין, הנושא גאוני וחדשני, הסיפור סחוף ומרתק וזה מה שחשוב בעיני.
ספר מרתק, מדהים, סוחף, כל מילה מיותרת.

» ביקורות נוספות של שמש אדומה
» ביקורות נוספות על התלקחות - משחקי הרעב #2