ביקורת ספרותית על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם מאת יונס יונסון
ספר טוב

---

הספר הוא פשוט סיפור. אגדה.

הזקן חי חיים טובים, טייל בעולם, למד שפות, שתה יי"ש עם נשיאים של מדינות גדולות, ותמיד בטעות עשה איזו שטות שגלגלה אותו למקום אחר.
האמת לדעתי הזקן הוא פשוט סוג של אוטסיט, אין לו טאקט וגם לא שליטה עצמית, הוא אומר מה שבא לו למי שבא לו, בלי לעשות יותר מידי חשבון לאף אחד ולא מתרגש מכלום, ובטח שלא ממות.
הוא לא לקוח כלום ברצינות ורוב הזמן הסיפור שהוא מספר נשמע כמו המצאה אחת גדולה או יותר מזל משכל.
בדרך מצטרפים להם חברים נוספים, שכולם כמעט נופלים בקיסמו של הזקן, ולכולם יש מקום חם בשבילו בלב, הוא דואג להם כי לא ממש אכפת לו מעצמו, הוא לא לוקח את החיים שלו ברצינות, הוא מוצא קסם וחיובי בכל דבר שאליו הוא נקלע. בעיקר אם יש שם יי"ש הוא מאושר, וגם אוכל לא יזיק. כל השאר זה מותרות.
נראה שכל הספר נכתב בציניות אחת גדולה (או אולי זה הסגנון כתיבה שם..), הומור קרש. אבל אהבתי ספר חמוד. הספר לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות וגם אתם לא צריכים לעשות כך, תקראו אותו בשביל ההנאה מהסיפורים לא בשביל הפואנטה (שאין).

» ביקורות נוספות של שמש אדומה
» ביקורות נוספות על הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם