ביקורת ספרותית על נוילנד מאת אשכול נבו

---

קשה לי להצביע על משהו מסויים ששימש כחיבור ראשוני ביני לבין הספר הזה שהרגשתי צורך לקרוא אותו, האמת היא שאני בדרך כלל אפילו דיי מתרחק מרבי מכר, למעט כמה ספרים יוצאים מן הכלל. אני לא לוקח ספרים לאי-בודד, ספרים הם לרוב אלו שמשמשמים עבורי כאי-בודד. ראיתי כמה שקראו את הספר הזה בעניין רב ומתוך מחשבה שהוא ספר מסע רציתי לקרוא אותו, אבל אחרי שהתחלתי לקרוא בו התחוור לי כמה שהוא לא, לפחות לא כפי שנהוג לחשוב על ספרי מסע אבל מה שכן זה ספר שצריך לקרוא אחרי ו/או לפני מסע, כי לדעתי הוא יכול להוות השלמה לחוויה.

היה קשה לי להתחבר לספר, דבר ראשון בגלל העריכה שלו שדיי הזכירה לי בחלוקת העלילה לדמויות, את "ארוכה הדרך למטה" של ניק הורנבי, בין הספרים שניסיתי לקרוא לאחרונה ונשבר לי ממנו דיי מהר. דבר נוסף (אשתדל לעשות את זה כהרגלי בלי ספויילר) הוא הזכיר לי לפחות בחלקו הראשון את "השיבה מהודו" של א.ב. יהושע רק בכמה שינויים, אבל עם כל הקשיים האלה שנתקלתי בהם הייתי משוכנע להמשיך ולקרוא בו. במיוחד כשעברתי את החלק הראשון והספר בזכות התפנית שהוא תפס הפך להיות מעניין יותר, ידעתי שההתמדה בקריאה היתה משתלמת.

הספר בנוי מכמה חלקים, בחלקו השני של הספר לא רק שמצאתי את החיבור שלי, כמו שתבינו בהמשך דבריי אלא הבנתי סופסוף (אחרי קצת יותר ממאה עמודים) מה אשכול נבו ניסה להעביר בספר הזה וגם למה הוא הקדיש אותו לפרחה פרישברג ז"ל, סבתו. עד כמה שידוע לי הוא לא מביא בו את סיפור חייה אבל גם אם כן, אין ספק שהוא יכול להיות משל להרבה סיפורי חיים אחרים. אם הזכרתי קודם את החיבור שלי, אז זה רק בזכות העובדה שמה שקראתי גרם לי לבוא לאמי ולשאול אותה בפעם המי יודע כמה אם היא לא מתחרטת שהיא עלתה לארץ, כשנתיים ימים לפני מלחמת ששת הימים שבה התאלמנה, היא ענתה לי שוב את אותה התשובה הלא מהוססת שלה שלא, עובדה שאחרי שהיא היתה נחושה לעלות לארץ עם כל הקושי לעזוב בצרפת את כל החיים מאחור כל המשפחה הגיעה בעקבותיה.

מיותר לומר שברגע שאני מצליח למצוא חיבור לספר קרנו עולה בעיניי, ואני מאמין שהספר הזה למרות שהוא לא ספר עיון מעלה את העניין של "יהודי נודד" ובוחן אצל כל מי שקורא בו את המידה שלו עד כמה הוא מחובר לארץ, ובזה טמון אולי כל סוד העניין של "נוילנד" ולמה כלכך הרבה בוחרים לקרוא אותו, בין אם מבחירה אישית או מתוך קבלת הספר במתנה. אשכול נבו אומנם שייך לדור של כל אלה שיוצאים לטיולי תרמילאים אבל כפי שאפשר לצטט אותו באותה הקדשה, "אם (היא, סבתו) לא היתה נוסעת משם, לא הייתי כאן" הוא מהווה גשר בין דור ההורים לדור הילדים.

העניין של הספר רק הולך ומתחדד לקראת הסוף שלו, כשבין עמודי הספר הקורא מוצא "דף מידע לאורח" עם מפה כאילו מדובר באיזושהי אוטופיה, אבל רק בגלל שהיא ניתנת בשלב זה של הספר, אחרי שכל העלילה נקראת אי-אפשר לטעות בזאת, חזקה מכך שאחרי שהעלילה חוזרת לדמויות הראשונות שלה היא שהספר מסתיים באפילוג ופרולוג לא רק שיש ביכולתו לשנות את הזווית הראיה שלנו את החיים בארץ אלא כאילו זורקת אותם לחיים שלנו והם ממשיכים לחיות בראשנו יחד עם כל מה שקראנו עליהם ובכלל.

בשורה התחתונה אולי קשה לעלות על קנקנו של הספר אבל אין ספק שבסופו של דבר כדאי לקרוא אותו ולתהות עליו, לדעתי בכתיבה שלו אשכול נבו לא רק שקנה את מקומו בלבם של אותם קוראים שהצליחו להבין אותו אלא גם את מקומו בספרות העברית, לצד ספר כמו "היהודי האחרון" של יורם קניוק, שבזכות הספר הזה אני מקווה לשוב לקרוא אותו ולהבין אותו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על נוילנד