ביקורת ספרותית על יומן פרידה מאת ניצן ויסמן

---

מאוד נהנתי לקרוא את הספר הקודם של ניצן ויסמן, "המחברות השחורות של קרול שוורץ" ולמרות שהספר הנוכחי, "יומן פרידה" הוא ללא ספק היצירה הגדולה שלו קשה לי לומר שנהנתי לקרוא אותו, ולא חלילה מכיוון שהוא לא כתוב טוב אלא בגלל שהוא עוסק כולו בפרידה של הסופר מהוריו.

היתה לי מחשבה לכתוב ספר כזה בעצמי, ובניגוד לקוראים אחרים שגם הם כותבים בפני עצמם, אני דווקא מרוצה מכך שאני מוצא לקרוא ספרים שמביאים משהו שדומה לזווית הראיה שלי על החיים וכאן אני מוכרח להודות למרות שאני קורא לא מעט המדע בדיוני לא רק שהוא לא האהוב עליי אלא הספרים שאני אוהב לקרוא הם שונים מהם לגמרי, אני מחפש את הדברים שהועלו על הכתב ונכתבו מדם לבם של הסופרים ויש בספרות כמה דוגמאות לכתיבה שכזאת ("יומן אבל" - רולאן בארת, "מות אמי" - נתן זך ועוד ...).

יודעי דבר אומרים שהספרים של ניצן ויסמן, למרות שהפעם הוא בחר בנושא אינטימי, מקרוב או מרחוק "על החיים ועל המוות" זה תמצית הכתיבה הנפלאה שלו. התרגשתי לקרוא את הספר, ומצאתי את עצמי קורא אותו כמעט בנשימה אחת. המודעות שכולנו לוקחים בסופו של דבר את אותה הרכבת אל מחוץ לחיים, לעולם שכולו טוב מרחפת כל הזמן מעל הספר הזה. ניצן הוא חיפאי והוא במשך הכתיבה הוא מזכיר שמות של מקומות ואנשים, כמו דני נישליס זכרונו לברכה (איש רדיו חיפה שזכיתי להכיר באופן אישי) ולהבדיל מזה את חנות הספרים "גולדמונד" שמצאתי גם בכך משהו מרגש בפני עצמו.

כפי שאמרתי היתה לי מחשבה לכתוב ספר כזה, ואחת המחשבות שעלו לי לראש היא שאבא שלי הלך לעולמו לפני כמה שנים, הוא עבד ברכבת (זו היתה עיקר העבודה שלו למרות שהוא המשיך לעבוד גם אחרי שיצא לפנסיה מוקדמת) ואני חשבתי כמה מרגש שכשיגיע יומי, מי יודע אולי הוא יחכה לי ברכבת, בדיוק כמו בפעמים כשהייתי ילד קטן ומכיוון שלא הייתי רואה אותו הרבה בבית הייתי מוצא לנכון לנסוע לבקר אותו בעבודה שלו. אמא שלי, שתבדל לחיים ארוכים בדיוק כשהחלה המלחמה, לפני כמה חודשים הפכה להיות חולת דיאליזה ועברתי איתה כמה רגעים נוראים בהם חשבתי לא פעם שאני עומד לאבד גם אותה. היא אמרה לי שאם היא צריכה ללכת אז היא תלך. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, לקחתי את האמירה שלה קשה, כמובן שאני לא יכול לראות את החיים שלי בלעדיה.

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי אני מבין טוב מאוד מה עבר על ניצן, מקווה שהוא מצא תנחומים בפורקן הכתיבה, יקבל את ההכרה שמגיעה לו ומצדי מאחל שיהיה חזק וימשיך לכתוב עוד ספרים, כי אני ממש מחכה להם.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על יומן פרידה