“# מאיה קסלר הפכה בחלקו הראשון של הספר את התפקידים המסורתיים. לאישה היא נתנה את תפקיד "הגבר" – מחזרת באופן אקטיבי אחרי מי שהכירה לפני 5 דקות, מצהירה על שאיפתה לסקס באופן דחוף. מתעלמת באופן (לא) אלגנטי מטבואים חברתיים. לגבר היא נתנה את תפקיד "האישה" – הוא פאסיבי, יחסית, לא יקיים יחסי מין עם מישהי במפגש הראשון, אבל כן ישתין לידה... כשקראתי על הספר שמתי לב שהמון נשים התלהבו מהתיאור הראשוני של הדמות ה”

“וואו איזו פתיחה של ספר. אדמה אותה לחור שחור ששואב אותך פנימה מבלי יכולת להתנגד. רק שהחור הוא לא שחור. הוא צבעוני, בוהק, מלא נצנצים ומרקמים. ואני, מנסה לכל אורך הדרך להושיט את ידיי קדימה כדי לגעת. לא זוכרת את הפעם האחרונה שחשבתי על ספר כל כך הרבה במהלך היום, פתאום סתם ככה, בלי קשר לכלום. מוצאת את עצמי ממש מחכה לרגע הזה לפני שאלך לישון ואקרא עוד עמוד ועוד עמוד ועוד אחד. נועה, בחורה בשנות ה30”

“זה אחד הקייצים המטורפים שהיו לי. שלוש חופשות ברחבי הארץ (שתיים עם א' ואחת עם חברה) בזו אחר זו, גיחה לכמה ימים בלונדון (עם האהוב כמובן), רביצות רבות בים (השיזוף התקלף, השתזף מחדש ושוב התקלף), ובתוך כל זה מעבר דירה. כן עוד אחת. בעל הבית של א' מכר את הדירה ולא הסתפקנו לעכל את הבשורה (אנחנו מאוד אוהבים את הבית הזה ): ) וכבר מצאנו משהו בקרבת מקום. ושוב הטקס המוכר של אריזת הספרים וכל הבלגן הנלווה. החיים”

“זה ההיילייט של היום שלי. אני כל כך שמחה לכתוב את הביקורת הזאת עכשיו. א-ה-ב-ת-י את זה. אני כל כך שמחה שאהבתי את זה, כי משהו בלקרוא את הספר הזה הרגיש קצת כמו הימור. לפני שאני אתחיל את הביקורת, אני כנראה אצטרך להזהיר שהביקורת הזאת כנראה תיכתב בשפה גסה. אז אם מי שקורא את זה הינו אדם שנרתע מגסות, אני מציעה לו לדלג על הביקורת הזאת. אה, וכמובן שגם על הספר, שכן הגסות שלי רק משקפת את הגסות שבספר.”

“# מאיה קסלר הפכה בחלקו הראשון של הספר את התפקידים המסורתיים. לאישה היא נתנה את תפקיד "הגבר" – מחזרת באופן אקטיבי אחרי מי שהכירה לפני 5 דקות, מצהירה על שאיפתה לסקס באופן דחוף. מתעלמת באופן (לא) אלגנטי מטבואים חברתיים. לגבר היא נתנה את תפקיד "האישה" – הוא פאסיבי, יחסית, לא יקיים יחסי מין עם מישהי במפגש הראשון, אבל כן ישתין לידה... כשקראתי על הספר שמתי לב שהמון נשים התלהבו מהתיאור הראשוני של הדמות ה”

“וואו איזו פתיחה של ספר. אדמה אותה לחור שחור ששואב אותך פנימה מבלי יכולת להתנגד. רק שהחור הוא לא שחור. הוא צבעוני, בוהק, מלא נצנצים ומרקמים. ואני, מנסה לכל אורך הדרך להושיט את ידיי קדימה כדי לגעת. לא זוכרת את הפעם האחרונה שחשבתי על ספר כל כך הרבה במהלך היום, פתאום סתם ככה, בלי קשר לכלום. מוצאת את עצמי ממש מחכה לרגע הזה לפני שאלך לישון ואקרא עוד עמוד ועוד עמוד ועוד אחד. נועה, בחורה בשנות ה30”

“זה אחד הקייצים המטורפים שהיו לי. שלוש חופשות ברחבי הארץ (שתיים עם א' ואחת עם חברה) בזו אחר זו, גיחה לכמה ימים בלונדון (עם האהוב כמובן), רביצות רבות בים (השיזוף התקלף, השתזף מחדש ושוב התקלף), ובתוך כל זה מעבר דירה. כן עוד אחת. בעל הבית של א' מכר את הדירה ולא הסתפקנו לעכל את הבשורה (אנחנו מאוד אוהבים את הבית הזה ): ) וכבר מצאנו משהו בקרבת מקום. ושוב הטקס המוכר של אריזת הספרים וכל הבלגן הנלווה. החיים”

“זה ההיילייט של היום שלי. אני כל כך שמחה לכתוב את הביקורת הזאת עכשיו. א-ה-ב-ת-י את זה. אני כל כך שמחה שאהבתי את זה, כי משהו בלקרוא את הספר הזה הרגיש קצת כמו הימור. לפני שאני אתחיל את הביקורת, אני כנראה אצטרך להזהיר שהביקורת הזאת כנראה תיכתב בשפה גסה. אז אם מי שקורא את זה הינו אדם שנרתע מגסות, אני מציעה לו לדלג על הביקורת הזאת. אה, וכמובן שגם על הספר, שכן הגסות שלי רק משקפת את הגסות שבספר.”