ביקורת ספרותית על הדוור תמיד מצלצל פעמיים מאת ג'יימס מ. קיין
ספר טוב

---

ערב פסח. הרכב שלי מכוסה בשכבות אבק אינסופיות. בתחנה הקטנה לרחצת מכוניות שבסמוך לביתי, משתרך תור היסטרי של סתומים כמוני. בלית ברירה, כדי לא למצוא את עצמי נוסעת ב'חג הניקיון' במכונית שכל מיני ילדים כתבו עליה באצבעותיהם 'הגיע הזמן לנקות אותי', הצטרפתי אליהם, כשברור לי שמצפה לי שעה ארוכה-ארוכה ומבוזבזת של המתנה משעממת... אבל אז נזכרתי, שלמרבה המזל, נמצאת איתי ברכב שקית ספרים שקניתי זמן מה קודם לכן. שלפתי ממנה את 'הדוור תמיד מצלצל פעמיים', ספר דק ששמו היה מוכר לי, כנראה בגלל הסרט המפורסם שעשו על פיו ולא ראיתי (עם ג'ק ניקולסון, 1981), אבל מעבר לזה, לא ידעתי עליו דבר.
פתחתי ולהפתעתי פשוט נשאבתי פנימה, מהעמוד הראשון. כמעט הצטערתי כשהגיע תורי, ואיזה טיפוס משונה עם צינור דפק לי על החלון...

הספר הזה הסתבר כממגנט. העלילה שלו מתקדמת בקצב של רץ אולימפי ל-100 מטר. הוא כתוב בסגנון גברי, מחוספס, בתמציתיות כמעט גאונית. מזכיר את המינגווי, אבל הרבה יותר ממוקד בעלילה ופחות בתיאורי רקע. אין בו מילה אחת מיותרת, וכל אחד מהמשפטים הקצרים שלו בנוי מאוסף של מלים מדויקות וחסכוניות. די מדהים איך במעט כל כך אפשר להגיד הרבה כל כך (לצערי הספר לא אצלי כרגע, אחרת הייתי מדגימה את הוירטואוזיות הזו. אבל די אם אצטט את משפט הפתיחה המעולה שלו: "זרקו אותי ממשאית החציר בערך בצהריים" כדוגמא לכך. שש מלים, שאומרות כל כך הרבה).

העלילה עוסקת בבחור צעיר וחסר כל, בשם פרנק, ש "נזרק ממשאית חציר" ליד מזנון-דרכים עלוב באיזה חור בארה"ב בשנות ה-30, בתקופת השפל הכלכלי, מקבל הצעה לעבוד שם, ומתאהב עד כלות באשתו של בעל המקום. כל זה קורה לדעתי בפחות מ-20 עמודים. מכאן מתפתחת שרשרת אירועים מרתקת ומותחת.

יש שיראו בספר הזה אולי סוג של 'ספרות זולה' להמונים, מתובלת בהרבה סצנות של תשוקה ואלימות. אבל ברובד היותר עמוק שלו, הוא בעצם עוסק במניפולציה ש'החלום האמריקאי' עושה על חולמיו הפשוטים, קשי-היום, באיזורים הנדחים והנשכחים של ארצות הברית. גיבורי הסיפור התמימים חיים בתחושת אשם משונה על כך שהם עדיין לא הצליחו להגשים את החלום המתעתע הזה, ומתוך התחושה הזו, הם עושים מעשים אבסורדיים ובלתי נתפסים. גם העובדה שהסיפור, שבעיקרו הוא סיפור על ביצוע מעשה פשע, מתואר מבעד לעיני הפושע, וחיבתנו, הקוראים, נתונה דוקא אליו, מאוד אפקטיבית מבחינה פסיכולוגית ומוסיפה למתח ולתחושת המעורבות שהספר מעורר בך.

לסיכום, נהניתי מאוד. גם מהסיפור וגם מסגנון הכתיבה. זה ספר קצר, שהפתיע אותי לטובה באינטנסיביות שלו, בסגנון הקולח שלו, ובסיפור החזק. כמו 'חטיף' כזה, שמפתיע לגלות שעל אף שהוא נמצא בארון כבר יותר מ-70 שנה, הוא עדיין פריך וטעים, והשנים אף הוסיפו לו ארומה מעניינת... (לא מומלץ לנסות את זה עם 'ביסלי' :) )

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על הדוור תמיד מצלצל פעמיים