ביקורת ספרותית על הדוור תמיד מצלצל פעמיים מאת ג'יימס מ. קיין
ספר טוב

---

פרנק, כלומניק שנזרק ממשאית חציר עליה תפס טרמפ בלי לבקש רשות, הוא אחד השבבים שניתזו כשאמריקה עברה ממצב אחד לשני - ממצב של קהילות קטנות הקשורות אחת לשניה בקשרים רופפים, חולקות ערכים שמרניים כמו חיי משפחה ועמל, מורכבות ברובן מחקלאים קטנים ופועלים החיים מיגיע כפיהם - אל מצב בו השפל הכלכלי לא איפשר פרנסה מספקת וחלק מהאנשים רצו לתפוס את החלום הקפיטליסטי בזנבו: לעבור לערים גדולות יותר, להרוויח, להשיג, ולגרום לאנשים אחרים לקנא.
והשבבים? אלה שלא יכלו - או לא רצו - לממש את הערכים האלה. הם התקיימו בצידי הדרכים. משוטטים, תופסים פה ארוחה ושם זיון וממשיכים לשוטט, בלי לדעת לאן ולמה.

הכתיבה - כבר אמרו פה - היא "גברית" (סליחה על הסקסיזם) חפה מקישוטים ותיאורים: קיין בא לספר סיפור והוא מספר אותו בקצב מהיר, מעניין. הסיפור אינו סיפור מתח, כי הסוף ידוע מראש. קיין - שגם הוא, מסתבר, תוצר של השמרנות האמריקאית - מתאר מצב בו על חטאים משלמים. מן הסתם ניאוף ובגידה הם חטאים הנמצאים גבוה בסולם העונשים. אבל מה שנמצא הכי גבוה בסולם העבירות של הפרסביטרינים שהיוו את התשתית הערכית של אמריקה הוא גניבה: במקום מסויים בסיפור הוא אומר שאם אתה גונב את אשתו של אדם, תוכל לצאת מזה בשלום אך אם תגנוב את מכוניתו תעורר עליך את כל שדי השאול...

הדמויות של קיין משורטטות בקוים עבים ובולטים: פרנק שהוא "גבר בגברים" עד שברגע האמת הוא נבהל, בוגד ומאבד את הסיכוי לכבוד. קורה שזכתה בתחרות יופי כלשהי, המאוכזבת מרה מחייה, נאחזת ב"אהבה" שתוציא אותה מהביצה בה היא חיה, "היווני" טמבל תמים שלא מבין מהחיים שלו וממש דורש שירמו אותו, השוטר הקשוח ועורך הדין הקומבינטור. במקום אחד נחשפות שאיפות הגיבורים: פרנק המעוניין להמשיך לשוטט לא להתחייב וששום דבר לא ישתנה, וקורה הרואה סיכוי להשתלב בחלום האמריקאי - לעבוד, להרוויח ולהיות מקובלת.
הסיפור שכנראה נכתב במקור לספק בידור מהיר וזול לאותה שיכבה עליה הוא כותב, יצא לאור ב 1934 והוחרם בבוסטון(!). הוא הצליח לשרוד ולהישאר רלוונטי גם היום בגלל סוג של אמת שהוא מבטא: אל תנסה להיות מה שאתה לא. נוודות ופשיעה זעירה כן. חיים נורמטיביים - לא ולא.


*

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הדוור תמיד מצלצל פעמיים