הביקורת נכתבה ביום שלישי, 8 במאי, 2012
ע"י עומרי
ע"י עומרי
צורת הכתיבה של "אילו אם.." תמיד משכה אותי, כל היסטוריה אלטרנטיבית נקראת אצלי בשקידה. משפר שינויים שגורמים לאפקט דומינו הם אחד מהדרכים הכי נפוצות להסתכל על כל סיפור היסטורי, אמיתי כמובן.
בניית הדמויות המרתקות של הכותב לא משאירים מקום לדמיון, וטוב שכך כי זה מרגיש, ודי מצמרר להרגיש שזאת המציאות , מציאות שמעולם לא קרתה אבל בהחלט מציאות. מילון המונחים בסוף הספר יעזור לכל מי שלא פריק של ספרי היסטוריה וכך ימנע מהפחדנים של ספרי ההיסטוריה האלטרנטיבית (כמוני יש לומר) דווקא כן לפתוח את הספר הזה. לפעמים הרצונות המוזרים שלי השתלטו עלי וממש רציתי להיות שם בארה"ב של מלחמת העולם השנייה, אפילו באמריקה שאותה מצייר עבורנו פיליפ רות. כמה קל לנו להביט בכריכה הזאת עם סמל הצורר הנאצי ולצקצק אבל רק לרגע אחד, אולי נבין שזה אפשרי בכל מקום. הדרת בני אדם וגזענות הם נחלתם של חברות פלורליסטיות, (וקפיטליסטיות) וזה נראה כי שנאה קיימת כל עוד בני אדם קיימים. אני יותר משמח שפיליפ רות לא הוכיח אחרת. כאן הדמיון עולה על המציאות, והדמיון הזה מרתק.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
