ביקורת ספרותית על מהלך לא מוצלח מאת לינווד ברקלי

---

לפעמים אני אומר לעצמי (טוב נו, ת-מ-י-ד אני אומר לעצמי) שאם אני פרנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחרי. כן, אני חושף כאן פרט קטן על עצמי: אני מהאנשים המוזרים האלה שמסתכלים לכל עבר לפני שהם מקישים את המספר הסודי בכספומט, אני תמיד מחפש את מצלמות האבטחה בכל מקום שאני מגיע אליו, ולפעמים אני אפילו מושיט יד לאקדח הדמיוני שבחגורתי. כך שאולי הגיבורים של ברקלי הם אנשים שעלולים להיות דומים לי, אילו רק הייתי גר בפרבר שקט בחוף המזרחי.(ברקלי שכן של קובן או מה?)
אבל פראנואידים מספרי מתח לא כל כך דומים לי, כי פרנואידים בספרים הם דמיות קצת טיפשיות, הרי זה הכי הגיוני שרק להם הולכים לקרות כל הצרות ושהם הולכים לצאת מנצחים מכל אחת מהן.
כשהייתי בבית ספר חשבתי לעצמי שאם יום אחד איזה תסריטאי גאון יחליט פשוט להרוג את השוטר הבלתי מנוצח מ"מת לחיות", (ברוס ויליס), אזי תהיה לנו הפתעה בלתי רגילה. נכון, לא יהיו סרטי המשך, ואולי זאת תהיה קומדיה עצובה, אבל זה בטוח יהיה שווה לראות את כל הפרצופים המבולבלים בהוליווד כשהסרט יקבל את האוסקר בפעם הראשונה והאחרונה.
אבל מה שעוצר אותם בלוס אנג'לס מלעשות קולנוע כזה זה בדיוק מה שעוצר את ברקלי מלעשות ספרות כזאת, הוא חייב למכור. ולמכור הרבה. אני כמעט תמיד משפד על דפים אלו ספרות מתח ואז אני לא סולח לעצמי על זה, רק בגלל שאני בסך הכל מקבל חוויה מותחת , ואפילו מצחיקה, קצת כמו מת לחיות רק בלי הניינטינז (תודו שאף אחד לא ידע להתלבש אז) אז הפעם אני לא אעשה את זה, אודה שהספר הזה בהחלט מותח אפילו לא רק לטירוני ספרות מתח, ולצד הרמזים ישנם גם בדיחות, זה יהיה טוב מאוד אם הקורא ימנע ,באופן מושכל, מלחפש את הרמזים כי מעשה כזה יבטיח הנאה. אבל הבעיה היא עם ספרות מתח מסוג זה, זאת היא העובדה שהקוראים שלה לא יכולים שלא לתור אחר הרמזים, הם לא מסוגלים להפסיק. בדיוק כפי שברוס ויליס לא יכול פשוט להחליק באמבטיה ב"מת לחיות 6" ולתת לכנופיות הפשע להטיל אימתם על ניו יורק. Yippie-Kai-Yay

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על מהלך לא מוצלח