“מספרים במשקל נוצה יש לי רק דרישה אחת עיקרית: שלא יפגעו באינטליגנציה שלי. הספר הזה, לכתוב כמו אלוהים, עמד בכך לא רע, בטח מבחינת השפה. אשר קרביץ יודע לכתוב, עולם הדימויים שלו עשיר ומעלה חיוך, וזה כלל לא מובן מאליו. השימוש בסיפור בתוך סיפור אינו טכניקה חדשה או נדירה. אוסטר עשה בזה שימוש, אם לחשוב על חשוד מרכזי אחד. והנה קרביץ עושה זאת, אבל כפול: קרביץ משתמש בסיפורו של אדיר יוקביץ', סופר, המקבל הצעה”

“מאוד מאוד אהבתי את הספר. הנה פרקתי מלבי. אשר קרביץ הוא בהחלט סופר של מיל"ה (מכניס ישר לתוך הסיפור). זה לא תמיד ברור מאליו. יאיר מוסטפא רבינוביץ' הוא מסתערב מהדובדבן. זו היחידה של המסתערבים הפועלת באיו"ש. ולמה מוסטפא? כי כשהם מתחפשים לערבים ומסתובבים יחדיו, הם חייבים לפנות אחד לשני בשמו הערבי וכך הם גם פונים אחד לשני ביחידה שלהם. יאיר אינו שונא ערבים. מכאן, שהוא שמאלן נאלח, חסר בינה, חסר נ”

“יש קטע ידוע של הסופר דייויד פוסטר וואלס על שני דגים צעירים שמטיילים בים, ופוגשים דג זקן. הדג שואל אותם איך המים והם לא מבינים את השאלה. הקטע הזה הוא סוג של משל, אלגוריה אם תרצו, לדרך שבה אנחנו לא מצליחים לשים לב לדברים הבסיסיים בחיים, בעיקר כשהם טובים. הם שקופים עבורנו. לא קראתי במלואה אף יצירה של דיוויד פוסטר וואלאס, אבל את הקטע הזה אני מכירה. הוא קשור, ואני אחזור אליו בהמשך. כן קראתי מספיק מי”

“נהניתי מאוד מהספר הזה, והוא הגיע אלי לידיים בזמן מתאים. יש בכתיבה של אשר קרביץ הרבה שמחה, על אף עיסוק (עדין) ברוע, התנכלות וניצול. העלילה עצמה, מעין חדר בריחה על כ-300 עמודים, היא המרכיב העיקרי בכתיבה, והיא עשויה היטב, מפתיעה ומעניינת (לא הרביתי, אגב, לקרוא ספרי בלשים). מעבר לזה, הכתיבה מצטיינת בעברית (וגם ארמית) יפה ומלוטשת, שלא מפחדת לסירוגין לקפוץ לשפה יומיומית דוגרית. יש בכתיבה הרבה הומור, מ”

“מספרים במשקל נוצה יש לי רק דרישה אחת עיקרית: שלא יפגעו באינטליגנציה שלי. הספר הזה, לכתוב כמו אלוהים, עמד בכך לא רע, בטח מבחינת השפה. אשר קרביץ יודע לכתוב, עולם הדימויים שלו עשיר ומעלה חיוך, וזה כלל לא מובן מאליו. השימוש בסיפור בתוך סיפור אינו טכניקה חדשה או נדירה. אוסטר עשה בזה שימוש, אם לחשוב על חשוד מרכזי אחד. והנה קרביץ עושה זאת, אבל כפול: קרביץ משתמש בסיפורו של אדיר יוקביץ', סופר, המקבל הצעה”

“מאוד מאוד אהבתי את הספר. הנה פרקתי מלבי. אשר קרביץ הוא בהחלט סופר של מיל"ה (מכניס ישר לתוך הסיפור). זה לא תמיד ברור מאליו. יאיר מוסטפא רבינוביץ' הוא מסתערב מהדובדבן. זו היחידה של המסתערבים הפועלת באיו"ש. ולמה מוסטפא? כי כשהם מתחפשים לערבים ומסתובבים יחדיו, הם חייבים לפנות אחד לשני בשמו הערבי וכך הם גם פונים אחד לשני ביחידה שלהם. יאיר אינו שונא ערבים. מכאן, שהוא שמאלן נאלח, חסר בינה, חסר נ”

“יש קטע ידוע של הסופר דייויד פוסטר וואלס על שני דגים צעירים שמטיילים בים, ופוגשים דג זקן. הדג שואל אותם איך המים והם לא מבינים את השאלה. הקטע הזה הוא סוג של משל, אלגוריה אם תרצו, לדרך שבה אנחנו לא מצליחים לשים לב לדברים הבסיסיים בחיים, בעיקר כשהם טובים. הם שקופים עבורנו. לא קראתי במלואה אף יצירה של דיוויד פוסטר וואלאס, אבל את הקטע הזה אני מכירה. הוא קשור, ואני אחזור אליו בהמשך. כן קראתי מספיק מי”

“נהניתי מאוד מהספר הזה, והוא הגיע אלי לידיים בזמן מתאים. יש בכתיבה של אשר קרביץ הרבה שמחה, על אף עיסוק (עדין) ברוע, התנכלות וניצול. העלילה עצמה, מעין חדר בריחה על כ-300 עמודים, היא המרכיב העיקרי בכתיבה, והיא עשויה היטב, מפתיעה ומעניינת (לא הרביתי, אגב, לקרוא ספרי בלשים). מעבר לזה, הכתיבה מצטיינת בעברית (וגם ארמית) יפה ומלוטשת, שלא מפחדת לסירוגין לקפוץ לשפה יומיומית דוגרית. יש בכתיבה הרבה הומור, מ”