ביקורת ספרותית על קיצור תולדות הזמן - מן המפץ הגדול עד חורים שחורים מאת סטיבן הוקינג
ספר בסדר

---

אחרי שסיימתי את הביוגרפיה המרתקת על אלברט איינשטיין בערה בי הסקרנות להמשיך ולגלות עוד על הפיסיקה של היקום שלנו. לכן נזכרתי בספר המפורסם והותיק הזה, של הגאון הנוכחי של עולם הפיסיקה, סטיבן הוקינג.

ציפיתי ליותר, אני חייבת להודות. הספר בסדר, מעניין לפרקים, אבל לא הצלחתי להתרגש או להתפעל יותר מדי ממה שקראתי. הוקינג מקצר (מאוד) את תולדות הזמן, אבל לא מצליח להיות ברור. בשניים-שלושה פרקים ראשונים עוד הייתי איתו, אח"כ כבר הלכתי לגמרי לאיבוד. חלק מהנושאים שהוא מעלה נראים לי כמדע בדיוני (המסע בזמן דרך חורי תולעת, למשל), ואם יש בינם לבין המציאות קשר כלשהו, הוקינג רחוק מלהצליח להסביר אותו.

העמימות של הספר הופכת אותו ללא מועיל במיוחד. השקעתי בו זמן רב וקראתי אותו לאט ובסבלנות, ועדיין אני לא יכולה להגיד שלמדתי ממנו הרבה.

מה שכן, בהמשך לספריו של ריצ'רד דוקינס, גם הספר הזה מחזק מאוד את התחושה שאין צורך לפנות להסבר מסוגו של 'אלוהים' כדי להבין את קיומנו. אם כי אני חייבת לציין שהאמירה שחוזרת בספר הזה, שמימד הזמן לא התקיים לפני "המפץ הגדול", ולפיכך אין משמעות לנסות ולהבין מה קדם למפץ הגדול, היא בלתי נתפסת בעיני. המוח שלי לא מסוגל לעכל מצב כזה.

היו עוד כמה דברים בספר שמצאתי תמוהים למדי. בנוסף לכך שבין העובדות המדעיות, הוקינג בוחר מדי פעם להשחיל פרטים לא חשובים על האונברסיטה שבה הוא פועל וכדומה, הספר גם מסתיים בשלושה פרקים קצרים ומשונים על גלילאו גליליי, ניוטון ואיינשטיין. מה שהוקינג בוחר לספר על שלושת מדעני הפיסיקה הגדולים בהיסטוריה, אלו דווקא הפרטים הטפלים ביותר והשוליים ביותר. ניוטון היה אדם נרגן ולא נחמד, איינשטיין היה ציוני. מה הקשר בין זה לבין התגלויות הפיסיקליות שלהם? לא ברור.
חסרה לי יד מכוונת בספר הזה, חסרה לי עריכה.

בסופו של דבר, ספר מאכזב.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על קיצור תולדות הזמן - מן המפץ הגדול עד חורים שחורים