את הספר הזה התחלתי לקרוא בצומת ספרים, ברגעים גנובים בשבת, כשבעלי עם הילדה. קראתי אותו והקריאה טלטלה את כולי, מבלי לדעת למה. הספר מתאר אמא לשניים שמגלה שלבנה הצעיר יש בעיה חמורה. יש את הרגע הזה שבו "הבליחה בה ההכרה שיש לה ילד לא בסדר." (לא, זה לא ספויילר, זה כתוב כבר על הכריכה האחורית...).
באותו רגע הבליחה גם בי ההכרה שמשהו מאוד לא בסדר גם אצלי, ואפילו שכחתי להיות צינית כהרגלי לגבי ספרים שעיקר תוכנם כבר נשפך לו על הכריכה כדי להוות יחסי ציבור ולחפות על כתיבה בינונית. אני זוכרת שרעדתי, פשוט רעדתי, למרות שאפילו לא היה קר. באותו זמן הייתי בתחילת הריוני השני, אמא לילדה מופלאה ובריאה. גם למספרת היתה בת בכורה, ושמה כמעט זהה לזה של בתי, וגם היא, כבתי, ילדה חכמה ובוגרת ומקסימה. הסתובבתי בכסא שם בצומת, ופשוט ידעתי שמשהו רע עומד לקרות גם אצלי. זה היה כל כך מוחשי וברור שמשהו איום ונורא יקרה לעובר שלי. אני זוכרת שסגרתי את הספר בטפיחה, ופשוט ברחתי מהחנות, מהר ככל שהתירה לי בטני. אי השקט שהרגשתי היה כל כך גדול עד שלא יכולתי לחזור אל הספר, למרות שבהחלט הסתקרנתי לדעת את ההמשך.
כשהמשכתי לקרוא אותו סוף סוף זה היה כמעט שנה אחר כך, והרגיש כמו בחיים אחרים. כן, היה משהו מאוד לא בסדר, אבל זה בכלל לא היה ההריון. שלא כמו בספר המכה פקדה דווקא את בכורתי, סוכרת נעורים, כמו שכבר הזכרתי אינספור פעמים כאן באתר, ועולמי התהפך. קראתי את הספר ובכיתי, הבנתי כל כך את הרגע הזה שבו באמת החיים משתנים, ההבנה שמחלות ילדות לא תמיד עוברות, וחרדות לא מגינות מפני פגיעה אמיתית.
אני חושבת שההזדהות הרבה שחשתי עם הגיבורה עירפלה את יכולת השיפוט שלי, ואני כנראה לא אובייקטיבית מספיק כדי לדרג את הספר. נדמה לי שללא הסיפור האישי הכואב אין כאן די כדי להחזיק ספר. הכתיבה אמנם קולחת וזורמת, אבל נפתולי העלילה משמימים ורדודים. נראה היה שמאורע אחד אין די בו כדי להוות עלילה שלמה, וכך נרקמת עלילה מלאת משברים ונקודות מפנה מלאכותיות. מעבר לזה, הגיבורה גיבורה מדי, כמעט לא אנושית. היא לא נכנעת ולא מתייאשת ותמיד תמיד נלחמת, עד שזה לא אמין. רציתי לראות אותה נשברת ובוכה ועוזבת וחוזרת ומעגלת פינות, להרגיש אותה ממש, אולי כדי שיהיה לי קטרזיס משלי, אבל גם כדי להוסיף עומק ואנושיות.
אז כנראה שזו לא ספרות גדולה, ובכל זאת אני חושבת שהספר הזה נוגע בפחדים הכמוסים של כולנו, במיוחד של ההורים שביננו, ומטלטל ונושך ומטריד. ולו רק בשל כך שווה קריאה, כדי לזכור להודות על מה שיש.

















