ביקורת ספרותית על הכי רחוק שאפשר מאת אלון חילו
ספר טוב

---

לא רציתי לקרוא את הספר. כי זה כל כך... גברי. צבא, התכתבות בין שני גברים שרחוקים ממני "הכי רחוק שאפשר".
מה לי ולצבא עכשיו? במקום להתבכיין שיגדל ביצים ויהיה גבר.
מה לי ולפנסיונר שלא יודע מה לעשות עם הכסף ובמקום לחסוך לנכדים שם זין על כולם?
וגם- צורת הכתיבה של פעם זה כותב ופעם השני, שני מספרים בשני דיאלוגים- לא ממש עושה לי את זה כי בדרך כלל זה נופל על אותו אוצר מילים ודימויים בל הקולות ובניסיון נואש ליצור ספר "מיוחד".
בכל זאת: החששות התפוגגו ומאוד נהנתי. גם כי לא לקח לי זמן רב, גם כי זה כתוב נכון, קולח ומעניין.
הצעיר והזקן נשמעים כפי שהם אמורים להשמע בלי סטראוטיפים עמוקים מידי ובלי לנסות יותר מידי.
כלומר אם הצעיר היה מוציא כל מילה שלישית סלנג הייתי סוגרת את ספר כי ניסו חזק מידי.
אם מיד היו נחשפים וידוי אינטימי ופרטים כואבים הייתי מרגישה שזה לא אמין מספיק.
כיף, חביב, שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על הכי רחוק שאפשר