ביקורת ספרותית על הכי רחוק שאפשר מאת אלון חילו
ספר מעולה

---

רציתי לקחת את הספר הזה,לנפנף בו בידיים חופשיות,בלי לפחד שינשרו דפיו.
ככה לרוץ לאורך החוף-בבגד ים דהוי וקשיח מחוסר שימוש
לצעוק,לצחוק עד שתכאב הלסת ותתקפל הבטן,לעצום את עיני ולחוש את הרוח פורעת ומבלגנת את התאים הכי קטנים בגופי.
וכל אחד שיביט בי במבט המרתוני האפור הזה- איזה דפוק-חולה-מהיכן ברח זה-מה עישן- להושיט לו באהבה גדולה את אוסף המילים העצום הזה.את העלילה המטורפת הזו. את השיעור הענק הזה שהוא היווה עבורי.
ולקוות שהם לא יניחו אותו סתם בצד-יחד עם כל הספרים העזובים ויעצרו לרגע מריצת האמוק רק בשביל לקרוא בו. לו רק הייתי יכול לגרום להם לקרוא אותם- אזי לא הייתי רץ לבד לאורך החוף כמטורף.
היינו קבוצת מטורפים- אבל מאושרים.

ולא,אל תחשבו כי זהו ספר קליל. לעתים,דווקא הדברים היפים,המורכבים,העמוקים-נאמרים במילים הפשוטות, המונחות לפנינו עירומות. המטלטלות.

» ביקורות נוספות של ציפור דרור
» ביקורות נוספות על הכי רחוק שאפשר