ביקורת ספרותית על טריינספוטינג מאת אירווין וולש
ספר מעולה

---

בשעות האחרונות כואב לי לחשוב כמה תובנות יש לי מהספר הזה לאחר סיומו, אז החלטתי להוציא הכל עכשיו ולעצור ת'זרם.

טריינסוטינג הוא מבחינתי אחד מאותם ספרים שתופסים אותך ברגע הזה בחיים שבהם אתה לומד שיעור מסויים. כשהתלמיד מוכן המאסטר מגיע. המאסטר הזה יכול לקחת ממך 200 ש"ח ולהעלם, ולך לא יהיה איך למצוא אותו, וגם אם כן - מה תעשה?

ככה הדברים עובדים ביקום של טריינספוטינג. כמעט מפחיד לתאר את זה בתור יקום משל היה עולם פנטזיה. זה הרי כל כך לא. פתחו חדשות, צאו לטייל בשכונה הפחות נעימה בעיר שלכם.
לאנושות (ולחברה המערבית בפרט) יש היסטוריה מאוד סבוכה ומורכבת עם חומרים פסיכואקטיביים. האמת שזה נושא כל כך מורכב שכנראה אין שום נושא אחר בעולם שלא נוגע בו, מרפואה ועד פילוסופיה של המוסר. טוב, כנראה שמדעי המחשב לא מתעסקים בזה כמו שהם לא התעסקו בזה באוניברסיטה :-)

חשוב להדגיש שבניגוד להרבה ספרים אחרים שקראתי ואהבתי - את הספר הזה רצוי לקרוא בשפת המקור שבה נכתב. בניב - כן, ניב, סקוטי. זה מאוד קשה בהתחלה, הספר מאלץ אותך לומר את המילים במחשבה על מנת שהמצלול ירמוז על המילה (הלרוב נורא באנלית) באנגלית שאליה מתייחסת הדמות. חוויה מעניינת מאוד, קצת מזכירה ספרי "פופ-אפ" לגדולים (הספרים האלה שבהן הדמויות יוצאות אליך). נסחפתי פה משהו.
כפי שהוזכר לפני, מבנה הספר הוא קינמטוגרפי באופן די מושלם. את הסרט אומנם לא יצא לי לראות, אבל כל הריצוד הזה בין דמויות, בין מצבי תודעה לדודא גורמת לוייב הנכון.

אני חושב שמה שהופך סופרים כמו וולש, וולבק ופאלאניוק לכל כך רלוונטיים בגיל שלי זאת העובדה שהם מייצגים את הפנימיות של החרא בחברה, חרא שכשאתה גדל איתו פשוט מפסיקים להריח אותו. נשארים תוהים איך זה שלא אצל כולם ככה ועושים מה שעושים. אם זה ההייטקיסט הדכאוני של וולבק, הנרקומנים המכוערים של וולש או הפטישיסטים המוזרים של פאלאניוק, באיזשהו מקום אתה מבין שאתה לא רחוק מהם.
כי הם כולם, כמוך, חובבי המילה הכתובה. הם כולם שנונים בדרגה. אבל הם גם כולם לא מבינים את הנסיבות הקטנות שמניעות את החברה המודרנית. והם בוחרים לברוח.

יש משהו כמו 10 ציטטות מהספר שפשוט חיברו לי כל כך הרבה דברים לגבי העולם ועצמי.
האמרה לגבי כך שאולי אנשים שמשתמשים בסמים רק רוצים שקט. ולגבי זה שפעם אחת היא תמיד יותר מדי ומליון - אף פעם לא מספיק. דברים כאלה. על זה שהרבה יותר קל להיות נרקומן, במובן מסויים. הדאגה היא רק אם יש לך סם או לא, ואין דאגות לחשבונות.

במובן היותר פרקטי של החיים, אחרי שקראתי את ג'אנקי של בורוז ואחרי שראיתי את רקוויאם וסיימתי היום את טריינספוטינג - הבנתי שגם לגישת ה"אכול ושתה כי מחר נמות" יש מגבלות. מחר עלול להגיע מהר מדי.

זו חוויית קריאה מצמררת. בלי ספק אחד הספרים הכי טובים שקראתי בחיי עד כה.

היה לי עוד משהו לומר, שכחתי.

» ביקורות נוספות של Solipsism
» ביקורות נוספות על טריינספוטינג