ביקורת ספרותית על למלא את הזמן בחיים מאת הלן לבנת וינינגר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 18 במרץ, 2015
ע"י יעקב קליש


הפעולה השנייה שאנו עושים לאחר לקיחת ספר, היא לקרוא את הביקורות הכתובות בחלקו האחורי...
הביקורות בד"כ מהללות ומרעיפות שבחים על הסופר/ת, הספר ועל העלילה, אף שלעתים הקשר שבין הכתוב בגב הספר לבין הנעשה בין דפיו לא רב, ולצערנו- הדבר מתברר בדיעבד.
וכך, לאחר שקראתי את ספרה המהנה והמעניין של לבנת "שבילים קטועים" החלטתי לתת "צ'אנס" גם לספר זה.
הספר "למלא את הזמן בחיים" תוכו בהחלט כברו! פרופ' (אמריטוס) צבי יעבץ, הסופר רם אורן והסופרת מניה הרמן הביעו במספר שורות את חוות דעתם המלומדת, ומעבר להזדהותי עם הכתוב – לאחר קריאת הספר כמובן, מצאתי את עצמי "נוזף" בהם בסתר לבי על כי "התקמצנו" בכמות השורות וחסכו במחמאות שיכלו להמשיך ולהרעיף עליו. "טוב," אמרתי לעצמי, "כנראה שבכל זאת ישנה מגבלת מקום לסקירה, שלא ניתן לעקפה..."
הספר עוסק בקורות משפחתה של הסופרת, והוא משתרע בתקופה שבין 1830 בקירוב, ועד לשנת 1950. העלילה נפתחת בכפר קטן ברוסיה. הסופרת מתארת את האווירה הקשה השוררת במשפחתה ובמשפחות הכפר, שלהן ילדים בגיל עשר ומעלה. הסיבה לדאגה הן שמועות על החלטת הצבא הרוסי לגייס ילדים מגיל זה לצבא.
המשפחה חוששת מגיוס הבן הרך וההיטמעות בקרב "הגויים", ורגע לפני שהגזירה תגיע לכפרם, מחליטה להציל את הבן הקטן בן ה- 11 מציפורני הצבא הרוסי ולהעבירו למשפחה יהודית כלשהי, שאותה אין הם מכירים כלל, והנמצאת מעבר לגבול, בבסרביה.
הדרך שנבחרה להברחה הייתה בעזרת עגלון מקומי המוכר להם, שיחביא את הבן בעגלתו מתחת לערימת קש ויקווה שהשומרים בגבול לא יבדקו בכידוניהם, או בעזרת קלשון את המצוי מתחת לקש...

וכאן אני חייב וידוי אישי:
הקטע הזה ממש לא זר לי. בגיל 3 גם אני הוברחתי, בדיוק כך, מהונגריה לאוסטריה ע"י אבי. אמי שהיתה אמורה לעבור את הגבול למחרת ולהצטרף אלינו, נעצרה בעקבות הלשנה ומעקב והובאה למשפט. גזר הדין היה- השלכה לכלא לשנה וחצי...

הרגעים בהם מודיעים לילד על החלטתם לשלחו לעבר הלא נודע והפרידה ממנו מעלים שאלות קשות מנשוא: האם העגלון הגוי אמין ולא יסגירו לשלטונות, או אולי לא יצליחו להגיע לגבול בעוברם בתוך כפרים עוינים ליהודים ומלשינים ישמחו לגלות לממשל את תוכניותיהם, ואם תצלח דרכם- האם יוכלו לחצות את הגבול מבלי להתגלות ע"י החיילים במקום, איך יתנהלו חייו אצל משפחה לא מוכרת, במידה ותימצא לו אחת כזו. והשאלה הגדולה מכל, האם אי פעם יתראו? כל אלה הם מהרגעים המרגשים ביותר בספר הנפלא הזה, ואל חשש, עוד הרבה מאוד תיאורים מרגשים באמתחתה של הסופרת לבנת, כך שאם לא קיבלתם את מנת הריגוש כאן, תוכלו לקבלה בהמשך, במנות גדולות לא פחות, ובכמויות - באחריות!
אולם, בסופו של דבר אין כוונתה העיקרית "רק לרגש" והספר לא נכתב, כנראה, לצורך זה בלבד. אנו נחשפים כאן לסיפור מעניין מאוד, ומלא חוויות ועצמה, מעין פיסת היסטוריה קטנה של עמנו, שרבים מאיתנו יוכלו להזדהות איתה- גם בימינו.
חלק נכבד בסיפור נוגע בשני מוטיבים, האחד גשמי יותר מהשני: כינור וספר תורה קטן. וכאן, ברשותכם לא אפרט מה תפקידם של השניים, פשוט, קחו את הספר ליד ומשוכנע אני שתאהבו אותו, כפי שאני התאהבתי בעלילה האמיתית שבו.
ואסיים במספר משפטים שעלו במוחי תוך כדי קריאה, והייתי מגדיר את הספר כך:
זהו ספר המטלטל את הקורא בעוצמתו ומצליח לפרוט על נימי נפשו ברגישותו הבלתי נתפסת, ולא פחות מכך מצאתי בו תשובה חד משמעית מדוע אנו נמצאים במדינתנו וכיצד עלינו לשמור עליה כדי ששואה כזו לא תתרחש עלינו שוב!
נהניתי והערה לסיום:
את ספריה (שישה במספר) של הלן לבנת לא ניתן להשיג בחנויות המוכרות לנו, והיא תשמח למכור ספר זה תמורת 40 ש"ח.

המייל להזמנה: livnath@013.net
ולמתלבטים הייתי מוסיף את דבריו של רם אורן, שכותב כך:
"הספר כתוב בכישרון רב. זהו ספר הראוי להימצא בכל בית, בכל ספרייה של מוסד חינוכי. חובה לקרוא בו, חובה להיעזר בו כדי ללמד את הדורות הצעירים מהו סוד הישרדותו של העם היהודי."
מסכים עם כל מילה!
נהניתי.

10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
יעקב קליש (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
תודה חני, אך קטונתי להעלות זאת על הנייר. בכל מקרה, תודה לך!
אגב, כשאמי עלתה ארצה, אחרי מספר שנים, זכינו לכותרות במספר עיתונים שהפגישה בין האם לבנה שלא ידע לדבר איתה - נראתה להם כאטרקציה...
חני (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ביקורת אכן משובחת וסיפור החיים שלך שהתחבר בתאום כזה עם העלילה והעלה נשכחות....נראה לי יעקב
שאתה צריך להעלות על הדף את הסיפור ולא להפסיק לספר...
יעקב קליש (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
לי, תודה.
מקווה שלמרות שהשתדלתי לא לכתוב באריכות, המסר הועבר.
לי יניני (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
יעקב תודה על הביקורת המשובחת. נהנתי לקרוא אותה





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ