ביקורת ספרותית על הסוהר מבלוק 11 מאת אמיר השכל
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 3 ביוני, 2015
ע"י יעקב קליש


לפני שנה בדיוק הייתי בפולין.
מראש קבענו שנגיע כאחד התיירים האירופאים, ולא כישראלים. המשמעות היתה שלא נעמיד את כל נושא השואה (אתרים, בתי קברות בתי כנסת וכו') במרכז הטיול.
תנאי אחד חורג היה לאשתי, ואשר עליו הסכמתי ברצון - ביקור באושוויץ ובירקנאו (הנקרא גם אושוויץ 2).

הביקור באושוויץ היה קשה ומעיק, המראות הקשים היוו ניגוד מוחלט לטיול המקסים והנינוח שהיה עד אז, ובהמשך.
לא יכולנו להשתחרר מהמועקה, הטבעית, שליוותה אותנו לאורך כל הביקור במקום. האמת? גם לא עשינו כל מאמץ. נתנו לרגשות להשתלט עלינו, הרגשנו חובה לעבור ולבקר בכל הבלוקים (שהיו פתוחים), לספוג את האווירה הקשה ולנסות להבין את גודל הזוועה שהיתה מנת חלקם של אחינו ואחיותינו היהודים. עברנו בין הביתנים/הבלוקים השונים עד הגיענו לבלוק 11 ולידו "קיר המוות", והחצר שבחזיתו של הקיר - המהווים חלק נכבד בנושאו של הספר. זהו קיר המחבר בין הבלוקים 11 ו- 10 שלידו, וכנגדו היו הנאצים יורים למוות באסירים, ובחצר– תולים על עמוד תלייה, לעיני כול, את מי שהחליטו לחסלו בדרך שונה מתאי הגאזים...
לצערי, בעת הביקור במקום עדיין לא נחשפתי לספר הזה, כך שהפסדתי חלק ניכר מהסיפורים שיכלו להסביר ולהעצים את החוויה הקשה שלשמה באנו למקום.

ספר עלילתי כובש יותר מספר עיון. זוהי (כנראה) אקסיומה שידועה לרבים מהקוראים. בספר הזה לא התרשמתי שאמיר השכל מנסה להביא עלילה בכוח, וגם אם ישנה כזו – הוא אינו מנסה לפתחה ולהתעמק בה. אני מייחס זאת לכך שאין לו מספיק נתונים להתחקות אחריהם ולתבל אותם בסיפור "שובה" כמו שעשתה, לדוגמה, הסופרת טטיאנה דה רוניי בספרה המעולה "המפתח של שרה", וכמו רבים אחרים ששילבו סיפורים "פיקנטים" במסכת האירועים הקשה ו"היבשה"...

אמיר, אני מניח, אינו סופר ידוע ומוכר לרובנו. הוא הוציא ספר נוסף לאור בשם "גיבורים רגילים". כתיבתו פשוטה וזורמת והוא מתמקד בסיפורו של אדם אחד - יעקב קוזלצ'יק (Kozielczyk) ודרכו מביא, בעקיפין, גם את סיפור המחנה וחיי היהודים שבו. התרשמתי עמוקות מניסיונו להביא את הביוגרפיה של גיבורו- יעקב קוזלצ'יק שהיה האחראי על הבלוק (קאפו) ואשר תפקידו, מעבר לדאגה ליהודים, היה גם לתלות אותם - בפקודת הנאצים.
הספר בנוי בעיקר על עדויות של אסירים שהיו במקום והתוודעו למעשיו – לטובה או לרעה. בקריאת הספר ניתן לראות כי נטיית רוב העדים היא לדון אותו לזכות מאשר לחובה, וטוב שכך. שהרי אין איש יודע כיצד היה הוא נוהג בתנאים לא נתפסים כאלה וכמובן שמיד צף ועולה המשפט הידוע: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

חלק נכבד וחשוב בספר נוגע ל"קבלת הפנים" של הישוב בארץ לפליטי השואה שהגיעו ארצה. הם, כדברי המחבר, התחנכו על אתוס שלילת הגולה – לאמור, עיצוב "יהודי חדש" שהוא זקוף, אינו מהסס להגן על עצמו, ומתוך כך- ברור שלא מסכים להיות "כצאן המובל לטבח". גם כאן הייתי מביא את המשפט לעיל: "אל תדון את חברך..."

אמיר מביא ציטוט יפה מספרו של הסופר היהודי (האיטלקי) לוי פרימו שהיה באושוויץ: "השוקעים והניצולים". וכך הוא כותב: "אתה בוש שאתה חי במקומו של מישהו אחר, ובמיוחד במקומו של אדם רחב- לב ממך, רגיש ממך, נבון ומועיל ממך וראוי יותר ממך לחיות." גם טענות היו בפיהם כלפי היישוב, כמו שכתב יוסף רוזנזפט (מנכ"ל הוועדה היהודית) שניצל ממחנה ברגן- בלזן: "אתם רקדתם הורה כאשר אנחנו נשרפנו בכבשנים". חילופי טענות קשות מאוד, משני הצדדים, ללא ספק.

אחת השאלות המוכרות והידועות ביותר הן, כפי שכבר נאמר, האם הקאפו הזה - יעקב קוזלצ'יק, שיתף פעולה עם הנאצים. אחד העדים המרכזים ששהה איתו בבלוק 11 כחודש אומר את מה שכולנו יודעים: "הוא היה מוכרח להוציא לפועל את כל הפקודות של שלטונות ה- SS. הוא לא יכול היה לשנות פקודה, כי דבר כזה מאיים במוות מיידית."

לסיום, ספר קצר ובו סיפורו של קאפו אולי במקום הגרוע ביותר במערכת ההשמדה והשאלה אם היה משתף פעולה עם הנאצים או שבהסתר ניסה לעזור לעמו. נראה לי שהכף, אליבא דאמיר השכל, נוטה לזכותו.
מומלץ!
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
גם אני חשבתי על "אוכלי הגחלים" תוך קריאת הביקורת, ומצטרפת להמלצה של אנקה.
יעקב קליש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה אנקה.
רשמתי, אך בינתיים אעשה הפסקונת. בזמן האחרון קראתי מספיק ספרים על הנושא...
אנקה (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת טובה. כנראה הספר הנ"ל עוצמתי ועוד על נושא כל כך טעון וקשה.
יש עוד ספר פחות "כבד" על קאפו לשעבר.
"אוכלי הגחלים" של גיל אילוטוביץ. מומלץ.
יעקב קליש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
לחני. כמובן שקטונתי... ואם כל אירופה לא הבינה "מאיפה זה בא להם" וכמובן לא יכלו (כמעט) לעשות מאומה... מי אנחנו. אולם נראה לי שלאחר מקרה כזה כבר מאמינים לכל, ומנסים לשכנע את העולם להתארגן נגד. עייני ערך המוסלמים שהולכים לכבוש את אירופה ולצערנו הם עדיין לא מבינים מה הולך לקרות...
אפרתי (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
גם אני חושבת שהמפתח של שרה הוא קיטש. חוץ מתיאור הימים בהם אספו את היהודים באכזריות איומה באמצע פריז והניחו להם לגווע ברעב ובצמא שם.
חני (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
בדיוק ראינו אתמול את הסרט "מבוך השקרים" שמדבר על כל הנושא הכאוב...מומלץ ביותר. שאלת השאלות שעולה לי בבפנוכו מהביקורת היפה שלך "מה אנחנו היינו עושים אחרת מול מכונת /מפלצת הרשע"
מצילים את עורנו או מעדיפים למות...אינלי תשובה זו הייתה תקופה אחרת.
לי יניני (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
לא קראתי את הנוכחי אבל אני סומכת על מחשבות... תודה על הסקירה המצויינת
מחשבות (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
לא, יעקב, הספר המפתח של שרה הוא הכל מלבד טוב ולא יעזור מה הוא מכיל.
חגית (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
לא קראתי את הספר. רק את הסרט. באושוויץ ביקרתי לפני שלושים שנה בערך. ללא ספק חוויה של מבוגר שונה מאד מחוויה של נערה.
אם כי עד היום אני זוכרת ממש מוחשי כל אתר וכל סיפור.
יעקב קליש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
יעקב קליש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
יעקב קליש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
היי חגית האם גם קראת את הספר, או שהיית בביקור במחנה?
חגית (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
ביום השואה האחרון הוקרן סרט על אותו קוז'לציק ("אבא לא היה קאפו"). רוב העדויות דיברו בשבחו, באנושיות שלו ובנסיונות שלו להקל על האסירים למרות תפקידו המאיים.
למרות זאת הוא חש נרדף בארץ ונפטר לבדו,בודד ונקבר ללא מצבה.
אמיר השכל הוא זה שהניח מצבה על קברו. אחרי שחקר אודותיו.
יעקב קליש (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה "מחשבות". אישית נהניתי ממנו, אך כמובן שהכוונה היתה לתוספת עלילה ו"בשר" לעובדות. בכך אתה מסכים אתי?
מחשבות (לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
המפתח של שרה הוא לגמרי ספר קלוש, שחוזקו בלהזכיר לפריזאים עד כמה הם היו גרועים כבני אנוש בהסגרת שכניהם היהודים ל"ול-ד'איב".





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ