ביקורת ספרותית על חדר מאת אמה דונהיו
ספר טוב

---

העובדה הפשוטה היא שהספר הזה לפת לי את הלב באופן שלא קורה לי לעיתים קרובות. מהרגע שפתחתי אותו, לא יכולתי להניח אותו, וכשנאלצתי לעשות זאת, הוא נכנס לי לחלומות, למחשבות, הלך איתי לעבודה וחזר איתי הביתה. סיפור על אישה וילד לכודים בתוך חדר קטן ולא יכולים לצאת שנים על גבי שנים, זה סיפור שמחרפן אותי. זה מעלה בי מחשבות אינסופיות, מעיק, מעציב, מטריף... אני קוראת וכל כך רוצה לראות אותם יוצאים לחופשי עד שהעיניים שלי כבר דומעות מחוסר עפעוף... לא יודעת אם זה משהו אישי אצלי, או שזה כך אצל כולם, אבל סיפורים על אנשים לכודים הם סיפורים שאני לא יכולה להניח להם. העניין הוא, שזה לא בהכרח אומר שהספר טוב. במקרה הזה, אין לי ספק שהוא יכול היה להיות הרבה יותר טוב.

קודם כל, כמו שכבר כתבו לפניי, הבחירה לספר את הסיפור אך ורק מנקודת המבט של הילד היא פספוס והחמצה של סיפור הרבה יותר מעניין ומורכב. ילד בן 5 שכל העולם עבורו הוא חדר קטן עם ארבעה קירות וצוהר קטן בתקרה – מעניין במידה מוגבלת בלבד. במובנים רבים הוא כמו תינוק, והייתי מסתפקת בפרק אחד בלבד מנקודת מבטו. לקרוא את כל הספר בתיווכו המוגבל והלא מבין, זה כמו לצפות בסרט שצולם על ידי מצלמת אבטחה שמכוונת לשמיים. פספוס של ההתרחשות. אין כל רע בלהשאיר חללים בסיפור שהקורא ישלים בעצמו בחשיבה ובכוח הדמיון, אלא שכאן לא מדובר בפערים קטנים, אלא בספר עב-כרס שיכול היה להיכתב ולא נכתב על הסיטואציה. הדמות המרתקת באמת בעיני, הדמות שכבשה כליל את ליבי, דמיוני ומחשבותיי, היא דמותה של האמא, זו שכן יודעת שיש עולם בחוץ. זו שסובלת באמת. זו שמגדלת את הילד בסבלנות מדהימה. הדמות הזו פשוט מוחמצת לגמרי, בעיקר בחלקו השני של הספר.

שנית, וגם את זה אמרו לפניי, יש רגעים רבים שבהם הילד פשוט חכם מדי. מתבטא בעזרת מטאפורות ודימויים מורכבים שלא יכלו להיווצר אלא במוחו של מבוגר שרוצה להעביר מסר. על מזבח הרצון להטיף ולהעביר ביקורת מלומדת על החברה המערבית והאופן שבו היא מגדלת ילדים, אמה דונהיו הקריבה את האמינות של הדמות המרכזית שלה.

דבר אחרון. הייתי מצפה שספר כזה, על אף שהוא יציר הדמיון ובדיה מוחלטת, יתבסס על סיפורים דומים ואמיתיים שלמרבה הצער נחשפים בתקשורת אחת לזמן מה. לאכזבתי, בחלק ה'תודות' של הספר לא נרשמה כל עדות שאכן כך נעשה. דונהיו אמנם חקרה פסיכולוגים ומומחי התפתחות של ילדים לגבי ההשלכות האפשריות על ילד כזה, אבל לא נראה שהיא שוחחה עם נשים שזה קרה להן. ואם אמנם כך, אז עננה מסוימת של חיפוף מאפילה אף היא על הספר הזה, וגם במובן הזה הוא החמצה.

ולמרות הביצוע הלוקה בחסר, המאזניים שלי בכל זאת נוטות לכף הזכות, ואני ממליצה לקרוא אותו, כיוון שהרעיון שבבסיסו הופך בטן וקרביים, ומעורר בך מחשבות גם זמן רב לאחר שתמה קריאתו.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על חדר