ביקורת ספרותית על אהבה בימי כולרה - ספריה לעם #350 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 11 בינואר, 2011
ע"י קוראת הכל


סופית, אני נאלצת להרים ידיים בהכנעה ולהודות שמר גבריאל גרסיה מרקס ואני פשוט לא מתאימים זה לזו. הוא יתגבר על זה בקלות, אני בטוחה. אבל אותי זה דווקא מצער מאוד.
אחרי הכל, האיש כותב מדהים. כל משפט שלו הוא מלאכת מחשבת, יצירת אמנות. הספר הזה, בדומה ל'מאה שנים של בדידות', כתוב כל כך יפה שזה באמת ובתמים מתסכל אותי שגם הפעם, למרות שהשתדלתי, לא הצלחתי ליהנות ממנו בלב שלם, שאני לא יכולה להצטרף למקהלת המשבחים ולומר בפשטות: מקסים.

אני מתארת לעצמי שלו היה מדובר ביצירה לא נודעת של סופר אלמוני והייתי מגיעה ללא ציפיות מוקדמות, הייתי מצליחה להתמקד יותר במעלותיו של הספר ופחות בחסרונותיו. זה לא שאני לא מודעת לאיכויותיו, אבל לא הרגשתי את הקסם הזה שכולם מדברים עליו. קצת צחקתי (אפילו בקול רם...) אבל לא התרגשתי, לא הזדהיתי עם אף דמות, ולא התחברתי לסיפור.

כנראה שאין לי את מי להאשים אלא את עצמי. אני מניחה שאני לא מספיק רומנטית בשביל להתרגש מסיפור אהבה חד-צדדי, טוטאלי וחסר פשרות שנמשך חיים שלמים, מבלי שהמאוהב החליף מילה וחצי עם נשוא אהבתו... כנראה שהאופי הפרקטי שלי, השכלתני, היה בעוכריי. בעיני, בני אדם הם יצורים מורכבים, בעלי שאיפות מורכבות, לבטים, ספקות. קשה לי להתלהב מסיפור על מישהי שבמבט אחד מתאהבת עד כלות נשמתה ובמבט נוסף מאבדת כל צל-צילו של רגש חיבה... זה ספר שצבוע במעט מאוד צבעים, ולי חסרים גווני הביניים. יש לנו פה אדישות לעומת אהבה, אבל רגשות כמו קנאה, עלבון, טינה, מרירות, אשמה וחמלה שוכנים בלבנו בצוותא, וכשאני קוראת ספר על מערכות יחסים אני מצפה למצוא אותם שם, מתעוררים זה בעקבות זה... אני לא יכולה להעביר 200 עמודים בקריאה על אדם שמלבד אהבה אין בליבו מאומה, ולהישאר מרותקת ומוקסמת. בשלב כלשהו, על אף הכתיבה היפה, אני מתחילה להשתעמם...

יגיד מי שיגיד, ובצדק, שזה לא ספר כזה. זה לא רומן פסיכולוגי, ואין לשפוט אותו על מה שאינו מתיימר להיות. צריך לשחרר קצת את המוח וליהנות מהכתיבה, מהרעיונות, מהאופטימיות. אבל אני לא הצלחתי. בעיני פלורנטינו אריסה הוא דמות אל-אנושית, לא סבירה, חד-מימדית עם שאיפה אחת ורגש אחד ורצון אחד, ואין דברים כאלה. וכן, אני יודעת שאני נודניקית...

האמת שבניגוד לסיפור האהבה המרכזי בספר, את תאור היחסים וחיי הנישואים של דר' חובנאל אורבינו ופרמינה דאסה המזדקנים אהבתי מאוד. כשרק התחלתי לקרוא, בסביבות עמוד 30, מצאתי את עצמי לרגע חושבת שהספר נוגע בשלמות. הריב על הסבון באמבטיה הוא בעיני קטע נפלא, מצחיק, אמיתי ונוגע ללב... לו רק שאר הספר היה כזה!
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קוראת הכל (לפני 7 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה - טליקה, אלזה, ניר וחמדת לא הייתי ב'סימניה' הרבה זמן, וכיף לחזור ולמצוא את התגובות האוהדות שלכם :)
חמדת (לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
קוראת הכל -אהבתי את ביקורתך למרות שאני מאוד אוהבת ומתחברת לספריו של מארקס . הסיבות לחוסר יכולותייך ליהנות מספריו כפי שפרטת אותם בביקורת אכן נכונות .מארקס כותב עם החושים ,עם הדמיון,עם העל-חושי ,ואנשים "ארציים"קצת פחות מתחברים . אז -לא נורא -גג העולם לא נפל .שנית -הסרט שהוסרט עפ"י הספר הוא מעולה וכדאי לך לראותו .
ניר (לפני 7 שנים ו-3 חודשים)
תזכירי לי באיזה עמוד הריב על הסבון ראשית נורא נהנתי לקרוא את הביקורת שלך..
אני בדיוק סיימתי לקרוא את הספר וכהרגלי בקודש נכנסתי לקרוא ביקורות. אני מצליח להבין את ביקורתך ואני בניגוד (או לא)לא חושב שיש פה פספוס אך אני כן חושב שהספר פונה לקהל גברי יותר מאשר לנשים. הנשים בספר מוצגות בצורה מאוד מסויימת- צרה ומאוד לא מורכבת, גם מבחינה רגשית. לעומת זאת, אני הוקסמתי מתאוריו של מרקס בנושאי יחסים וסיטואציות זוגיות . הוא מטיב לפרוט את התנהגותם של הדמויות בצורה כל כך פשוטה וכיפית שאתה לא יכול שלא להתאהב בהן.
נהדר
אלזה (לפני 7 שנים ו-6 חודשים)
במקרה עליתי על הביקורת שלך כי את הספר הזה אהבתי מאד בזמנו, ומצאתי את עצמי מחייכת לאורך כל הדרך. לא זוכרת ולכן לא יודעת אם הייתי מצדיקה את מה שאמרת או לא, אבל......
סתם כך בבוקר סתווי ביקורת נחמדה נורא. יופי.
טליקה (לפני 7 שנים ו-10 חודשים)
הריב על הסבון... קלאסי אני מבינה למה לא התחברת לעלילה הראשית אבל גרסיה מרקס הוא בפרטים הקטנים.
באישה שהיתה מריחה את החולצות במקום של בית השחי והנערה ששמה את השיער על הכתף מקדימה כי זה ההבדל בין ילדה לאישה. ההסתגלות של אלמנות לחיים החדשים והשיא: הריב על הסבון שאני עד היום מספרת אותו כדוגמא לדברים טיפשיים שמובילים לריב גדול. בגלל זה הספר מצויין לדעתי
קוראת הכל (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
תודה למגיבים ולמשבחים... עמיר, מסקרן... אני מיד מכניסה לרשימה שלי.
אוהבת לקרוא - אני מניחה שאין חוקים בדברים האלה. זה או שמתחברים או שלא, וכל השאר ניתוחים בדיעבד.
אנקה - תודה :)
אוהבת לקרוא (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
מסכימה חלקית עם דברייך... גם אני לא התחברתי לדמות הראשית בכלל והעלילה פה רחוקה מלהיות מושלמת אבל ויתרתי לו על זה בזכות הכתיבה שבעיני שווה הכל...
הספר הזה עזר לי להבין שלא חובה להזדהות עם כל גיבור כדי לאהוב את הספר. סיפרו לי סיפור בצורה יפה ולי זה הספיק.
אבל אהבתי את הביקורת שלך למרות זאת...
עמיר (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
אין לקולונל מי שיכתוב אליו נראה לי כמו סיפור שמתאים יותר לציפיות שלך.
אנקה (לפני 8 שנים ו-2 חודשים)
חבל... על מי שמת:)
אבל כתבת יפה למרות שאני אהבתי את הספר מאוד.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ