ביקורת ספרותית על אהבה בימי כולרה - ספריה לעם #350 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר טוב

---

"אהבה בימי כולרה" הוא אחד הספרים האהובים בישראל, ובצדק. אפילו נכלל בששת הנבחרים של עם עובד, יחד עם קלאסיקות "ישראליות" כגון "התפסן בשדה השיפון" ו-"מאה שנים של בדידות". אחרי כל כך הרבה שנים של אהדה לאומית, אפשר להגיד שגרסיה מרקס נמנה עם מיטב סופרינו: גרוסמן, עוז, שלו... עכשיו רק נשאר שיקבל את פרס ישראל.
צחוק בצד – באמת ספר נהדר. קלאסיקה שלא נשחקת עם הזמן, מכיוון שהאהבה היא על-זמנית, וכולרה, על גלגוליה השונים (מישהו אמר קורונה?), היא גזרה של הטבע. סיפור העלילה גם הוא אוניברסלי בהווייתו, לא תלוי במקום או בזמן, ולמעשה היה יכול להתרחש אפילו בפתח תקווה. למי שלא מכיר: פלורנטינו אריסה מתאהב עד כלות נשמתו בפרמינה דאסה, שמתפכחת מהר למדי ובוחרת בנוחות על פני האהבה. היא נישאת ליקיר העיר, המאמי הלאומי אם תרצו, דוקטור חובנאל אורבינו. יחסיהם של הזוג הנשוי נעים על הספקטרום שבין אהבה מלאכותית לבין שנאה הדדית, אך בסופו של דבר היציבות הכפויה שמקנה מוסד הנישואין מאפשר להם לתחזק מראה חיצוני של אושר.
פלורנטינו אריסה, מצידו, לא מתכוון לוותר כל כך בקלות. למעשה, הוא לא מתכוון לוותר בכלל. הוא ממתין בסבלנות למות חובנאל אורבינו במשך חצי מאה, שוטף מרחוק את עיניו בדמותה של אהובתו הנצחית, שהולכת ומזדקנת לנגד עיניו. אהבתו כמעט מקוממת את הקורא בחוסר הצדקתה – אין לה סיבות או נימוקים, ובכל זאת היא בוערת חזק וברור.
הספר נפתח במותו של חובנאל אורבינו בגיל שמונים ושתיים, חוזר בזמן חמישים שנה אחורה, ומתחיל להדביק את הפער. בשאט נפש, בנשימות ארוכות וברגישות רבה. את הסוף לא אהרוס לכם, אכתוב רק שהוא שווה את ההמתנה.
מומלץ לצעירים ולמבוגרים כאחד.

» ביקורות נוספות של פְּסֶבְדוֹן
» ביקורות נוספות על אהבה בימי כולרה - ספריה לעם #350