• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

מאת גבריאל גרסיה מארקס

הביקורת של אוהבת לקרוא

תמונה של אוהבת לקרוא
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

מאת גבריאל גרסיה מארקס

הביקורת של אוהבת לקרוא

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אוהבת לקרוא
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:1989
סדרה:ספריה לעם #350
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
panyola
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 14 שנים

“מה אפשר לומר על גבריאל גרסיה מרקס אם לא סופר גדול צבעוני ססגוני שכתיבתו מרתקת וסיפוריו הזויים עם ז”

10/50
ביקורות על אהבה בימי כולרה
הבאה
omers
לפני 13 שנים

“"אהבה בימי כולרה" נח לו בספרייה שלי מאז הקיץ שעבר (נקנה יחד עם "1984"),וכבר הרבה זמן זממתי על לקרוא”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

תמיד אמרתי על עצמי שכשאני בספריה או בחנות ספרים אני מרגישה כמו ילד בחנות ממתקים והנה נפל לחלקי ממתק ספרותי משובח!
הכתיבה כל כך נעימה, איכותית, ציורית ועשירה שהחלק העלילתי פה תפס תפקיד משנה.
הסיפור על פלורנטינו אריסה שמאוהב 70 שנה בפרמינה דאסה היה טיפה לא הגיוני אם מנסים לחשוב עם היגיון בריא על כל הנושא אבל אל תעשו את זה...
אני מודה שגם לא כל כך הבנתי מתי בדיוק ואיפה מתרחש כל הסיפור. הוא מנותק כמעט ממרחב הזמן והמקום ורק באמצע הספר הבנתי פחות או יותר באיזה שנה אנחנו ולגבי המדינה עצמה עד עכשיו אני לא בטוחה אבל שוב, זה ממש ממש לא משנה.
סיפרו לי סיפור בצורה כל כך יפה שכל השאר פשוט מתגמד.נתתי לעצמי להישאב פנימה בלי יותר מידי ביקורת צינית על אופיו הטיפה תבוסתני ו"תקוע" של הגיבור.

במהלך הקריאה הרגשתי שמתנגנת לי איזו מנגינה נעימה בראש, ממש כמו שנשמעת השפה הספרדית לעיתים.
המתרגמים פה עשו עבודה מדהימה והצליחו לשמור על המלודיות של שפת המקור והכישרון המדהים של הסופר לתאר סיטואציה בשפה עשירה וציורית. אני רק יכולה לדמיין איך ההרגשה לקרוא את זה בספרדית :-)

אז חבל לבזבז עוד דקה של קריאת הביקורת הזאת במקום לקרוא את הספר עצמו.
רוצו לקרוא.

נו, אתם עוד פה?

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ח
חובב ספרות
תמונה של דבש
דבש
תמונה של לפעמים קוראת
לפעמים קוראת
P
panyola
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של עמיר
עמיר
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
14קוראים|גיל ממוצע50|86%נשים

על המבקרת

תמונה של אוהבת לקרוא

אוהבת לקרוא

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
284 ביקורות•3 נבחרות•2,936 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות284
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה2,936
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת144ספרות מקורית73מתח ריגול והרפתקאות49

דיון על הביקורת

4 תגובות
•לפני 15 שנים

תגובה

בקורת נהדרת לספר נהדר
אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא•לפני 15 שנים

תודה לכן!!!

עדי
עדי•לפני 15 שנים

ביקורת מקסימה, גרמת לי לרוץ למדף ולקרוא שוב.

•לפני 15 שנים

ביקורת בונה.איכותית,עונג צרוף של חוויה שבזכותה גרמת לי לקרוא את הספר....אויי כמה שזה נכון ההגדרה של הספרים המשולים לממתקים..ישר כוח וכייף לקרוא את הביקורות העילאיות שלך.

4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של אוהבת לקרוא

הסוד של עוזרת הבית

הסוד של עוזרת הבית

פרידה מקפדן

היה לי ברור שהספר הזה לא יוכל להיות טוב כמו הראשון בסדרה ולו רק בגלל שכבר אין לי את אלמנט ההפתעה.
כלומר ידעתי שנכונה לי הפתעה וחיכיתי לה.

ייתכן ואם לא הייתי קוראת את הספר הראשון (ואין בעיה מהותית אגב לקרוא את הספר הזה קודם) אזיי ההנאה מהספר הזה היתה גדולה יותר.
ועדיין לא הצלחתי לחזות בדיוק את אופי ההפתעה.
כלומר ידעתי שמחכה לי הפתעה ולא הצלחתי לנחש מהי תהיה. גם זה נחמד.

המשך סיפורה של מילי עוזרת הבית והפעם היא מגיעה לבית חדש ובו היא מתחילה להבין שיש משהו מוזר (שוב...:-)) ביחסי בעל הבית ואישתו .
היא מנזה לגשש ויחד עם זאת מבינה שעדיף גם לא להתערב וככה היא נקרעת בין התחושות שלה עד שהמציאות (או משהו אחר..) קובעת עבורה לבצע מעשה.

אני יודעת שיש ספר שלישי בסדרה .
מרגיש לי שדי הבנתי את הרעיון אבל אם יתגלגל לידיי יש מצב אקרא גם אותו :-)

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
אורחים

אורחים

איילת גונדר-גושן

אני מאוד אוהבת את הכתיבה של איילת גונדר גושן ואני מתכננת לקרוא עוד ספרים שלה. זה האחרון שיצא ואני נוטה לחשוב שהוא לא הכי טוב שלה.
הספר מתחיל מצויין והסיפור מאוד תופס וכתוב יפה.
אחרי אמצע הספר הסיפור קצת מתפזר והולך למקומות קצת אחרים ודווקא 30 עמודים אחרונים לטעמי גרמו לספר להיות פחות טוב
לא קורה הרבה שספר מתחיל טוב ודועך... לרוב אנחנו נתקלים במצב ההפוך אבל פה זה מאוד בולט.
הספר מתחיל בסיפור של אישה עם פעוט בבית הנמצאת יחד עם פועל ערבי בדירה.
בשוגג הפעוט מפיל פטיש של הפועל מהמרפסת וגורם למוות של בחור צעיר. תגובות שרשרת לארוע הזה מייצרים חצי ספר מאוד מושך... זורם וכתוב היטב.
מאוד נהנתי מהכתיבה והדמויות.
אבל כאמור מבחינתי לפחות לקיחת העלילה לאן שנלקחה בחציו השני של הספר מעט הורידה לי מתחושת ההנאה. הרגשתי התפזרות על פני כמה עלילות קטנות שאפילו יכלו להיות מתאימות לספר אחר לגמרי...
סך הכל ספר נחמד עם טיפה התפזרות מיותרת בסופו.

לפני חודש•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
ברגע אחד

ברגע אחד

סוזן רדפרן

אנו נוטים לחלק את עצם קיומנו לשתי קבוצות: חיים או מתים. פשוט לכאורה.
אבל יש את הקבוצה השלישית: אותם אנשים שלא מתו אבל הפסיקו לחיות.

הספר הזה עוסק בהם.
הוא עוסק גם ברגש האשמה ואיך הוא משפיע על אותם אנשים.
האם כל מי שחש אשמה בהכרח עשה משהו רע? ומה אם אדם טוב פשוט בחר בחירה נוראית? האם הוא עדיין אדם טוב?

משפחה עוברת ארוע מטלטל משנה חיים והוא מסופר מנקודת מבט ייחודית מאוד. היא בעצם עושה את הספר למיוחד וגם נותנת לו את המימד הנוסף שקשה להשיג אם לא היה דרך אותה נקודת מבט.
כדי לא לעשות ספויילר אני לא אפרט לגבי מהי אותה נקודת מבט אבל אין ספק שלא ראיתי את זה מגיע.

הספר הזה זרק אותי למשפחות הרבות של ה 7 לאוקטובר. לא בגלל הדמיון לגורם האסון משנה החיים אלא בגלל ההשפעה שלו על האופן בו פורקו משפחות שלמות. עולמות שלמים קורסים וגם השורדים בעצם לא חיים כבר.
לא פעם במהלך הקריאה התחלתי לבכות כי הספר הזה נוגע בך בהרבה משפטים ואמירות שהוא מביא איתו.
התובנות של הדמות הראשית (שמספקת את אותה נקודת מבט ייחודית) שוברות את הלב והדמעות פשוט זלגו.

יחד עם זאת הוא לא מושלם ולא חף מטעויות: לקראת הסוף הרגשתי שהוא נמרח דווקא וחלק מהדברים לא נסגרו בצורה מושלמת כפי שהייתי מצפה.
כמו כן היה משהו בהתנהגות של של אם המשפחה שמצאתי אותה קצת חסרת היגיון וזה די הפריע לי.

אם הספר לא היה מסופר מאותה נקודת מבט מיוחדת יש מצב אפילו הייתי מורידה לו עוד כוכב אבל בסוף הוא כן מיוחד ושונה.
מאמינה שלא אשכח אותו בשל כך אף פעם.

לפני חודשיים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
חתונה של אחרים

חתונה של אחרים

אליסון אספק

ספר די סתמי שאפשר גם לכתוב ב 300 עמודים ולא מעל 400 כמו פה.
הסיפור פשוט מאוד ואפילו צפוי בחוסר אמינותו ובקצ'יות שלו.
בחורה כואבת את גירושיה אחרי בגידת בעלה. הולכת למלון על מנת להתאבד.
באותו מלון בדיוק מתארחים אורחים רבים לכבוד חתונה מושקעת ורבת ארועים נלווים... הבחורה מתוודעת לכלה ולכל הסובבים אותה ובעצם כך היא נשאבת לארוע ותוך כמה ימים באופן הכי צפוי ולא אמין כמובן חייה משתנים : הרצון למות נעלם... התאהבות...חדוות חיים...הכל תוך 3 ימים לכאורה.
זה אולי עובד בסרט נטפליקס בינוני (וכשאני אומרת עובר אני מתכוונת נסלח) אבל בספר עם 400 עמודים איכשהו זה מכעיס יותר.
נכון הספר קריא וזורם אבל אני לא הצלחתי להתחבר לאף תחושה של הגיבורה: לא הדיכאון המוקצן עד כדי תיכנון התאבדות ובטח שלא היציאה ממנו תוך 2 מסיבות קוקטייל עם אנשים שאת לא מכירה.
גם את ההגיון של שאר הדמיות בספר לא הצלחתי להבין: חתן וכלה על שלל קבלת ההחלטות שלהם ושל האורחים. היכולת של כולם להיפתח לבחורה זרה לחלוטין שבכלל באה להתאבד ובשל כך תוך יומיים בערך לשנות את כל מה שחשבו, רצו או הרגישו עד כה.
אולי אם הדברים הכי נפרשים על פני תקופה ארוכה יותר ולא סופש של חתונה אחת היה יותר הגיון לסיפור.

גם הנסיונות של השיחות בספר להיות ציניות ומצחיקות לא עברו אותי. בדיוק כמו הניסיונות של הספר לרגש.
בסוף הוא סתם סיפר סיפור לא אמין בצורה מאוד שיטחית.

לפני חודשיים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
סולם גנבים

סולם גנבים

ליאור אנגלמן

ספר מאוד יפה שאמנם לקח לי קצת זמן לסיים (תקופת מלחמה...חוסר פניות מחשבתית) אבל ידעתי כל הזמן שזה לא בגללו.
הספר כתוב מאוד יפה. מצליח לחבר אליך את הדמויות וגם לשזור עלילה מעניינת.
זהו ספרו הראשון שאני קוראת של ליאור אנגלמן והבנתי שזה נחשב גם לספרו הטוב ביותר.

סיפור חייו של יהודה טייב: ילד חכם , בן זקונים למשפחת פשע בשכונת התקווה, שהצליח כנגד כל הסיכויים לצאת מהגורל הצפוי לו.
בעזרת השקעה של אנשים טובים וגם של אמא אחת עקשנית הוא מצליח להיות משהו שאף אחד מבני משפחתו לא היה: איש חוק ומוסר עם לב גדול.
הספר מגולל את סיפור חייו עד הפיכתו למבוגר בעצמו המתמודד בין היתר גם עם העבר שלו ועם השלכותיו למרות כל הבחירות האמיצות שעשה בחייו.

לא הבנתי למה בתקציר הספר בכריכה האחורית מתעקשים לספר משהו שקורה רק ב 100 עמודים אחרונים של הספר בכלל. לטעמי זה היה מיותר וקצת הרס לי.
ממליצה להגיע לספר הזה בלי לקרוא את הכריכה האחורית.
הכתיבה האיכותית והסיפור העלילתי שזורים מאוד יפה אחד בשני והספר מומלץ בחום!

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
הפשרה של לונג איילנד

הפשרה של לונג איילנד

טאפי ברודסר־אקנר

ספרה החדש של הסופרת שכתבה את "לפליישמן יש צרות" סיקרן אותי וכאשר הוא הגיע לספריה מייד לקחתי אותו אבל לצערי הוא הרבה פחות טוב.
סגנון הכתיבה ה 'חופר' מעט עם הקריינות המעט צינית עדיין קיים אבל בניגוד ל "לפליישמן יש צרות" הוא פחות הומוריסטי יותר מנדנד...
סיפור העלילה אמנם יכל להיות מעניין ולרגעים הוא אכן כך אבל יש עוד דיברור של דמות המספר... עודף פרטים וצורת כתיבה שמתישה לפעמים.
כך הספר הפך ל 400 עמודים שחלקם הגדול (בעיקר בחציו הראשון) ממש מיותרים.

סיפורה של משפחה יהודית עשירה מאוד בלונג איילנד שארוע מרכזי בשנות ה 80 בו נחטף האבא לצרכי כופר מרחף על כולם גם לאחר 30 שנה.
האבא מוחזר לאחר שבוע חי ובריא (גופנית לפחות) אז נושא החטיפה הוא לא הסיפור.
הסיפור עוסק בדמויות המשפחה ולאן שהחיים לקחו אותם לאחר עשרות שנים.
שלושת הילדים גדלו והספר כל פעם מתרכז בילד אחר ואיך הוא 'נשרט' מהארוע המכונן הזה. ברקע יש את הנושא של ירידת המשפחה מכל נכסיה ובעצם איך זה משפיע בנוסף על כל ילד בהתחשב באופי שלו ולאן שהחיים לקחו אותו.
מה עשה הכסף והמעמד לכל ילד?
מה המשמעות של אובדן הכסף המשפחתי לכל ילד?

יש רגעים שהספר מאוד קריא ומעניין ויש רגעים שהוא חופר עם מלא שמות ופרטים של דמיות שוליות והקורא קצת טובע בפרטים שלא כל כך רלוונטים.
אם היו מורידים לפחות 150 עמודים ונצמדים לרעיון הכללי אבל עם פחות 'חפירות' הספר היה בהחלט מקבל עוד כוכב ממני.
לקראת הסוף כשדברים קצת מקבלים סיפור עלילתי הוא השתפר.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
דוקטור בואי אצלי

דוקטור בואי אצלי

מירה מגן

אני מתה על מירה מגן. השפה... הכישרון..
כמעט כל ספר שלה פשוט ממתק .
היה לי ברור שאם יוצא לה ספר חדש אני אגיע אליו.
אז אין מה לדבר מירה מגן ממשיכה לכתוב בצורה מדהימה. כתיבה עשירה... כמו מנגינה מתוקה באמצעות מילים.
בקטע הזה היא לא איכזבה אבל כן אני מסכימה עם שאר הביקורות פה: ציפיתי ליותר.

סיפורה של גילה, המטו-אונקולוגית, מתחלק למספר רבדים ובעצם כל אחד בפני עצמו יכול להיבחן כי הם לא כל כך מתחברים או תורמים אחד לשני.
העלילה מעט מתפזרת למספר נושאים שאחד מהם לפחות לטעמי תלוש ולא אמין. (כל נושא הקשר של אחותה עם הבעל של אחותה השניה...). לא בטוחה למה בכלל צריך את כולם. מה התרומה השולית של כל אחת מהעלילות האלה לתוצר הספרותי המלא?
לא בטוחה .
אז הספר כתוב יפה. על זה התלבטתי בין 3 ל 4 כוכבים אבל בסוף נתתי 4 כי לא סבלתי בקריאה בכלל.
זה ספר טוב אבל היא פשוט מסוגלת ליותר.

מציינת פה לטובה את הביקורת של אפרתי המנומקת והמדוייקת כל כך. כל מה שהיא כתבה פשוט נוגע בול בכל מה שטוב ולא טוב בספר הזה. רוצו לקרוא גם אותה!

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
שקרים מחדר המיטות

שקרים מחדר המיטות

גרג אולסן

ספר מתח סביר אבל בהחלט לא משהו שאזכור בעתיד לדעתי.
ראשית השם שהוא קיבל בעברית ממש עלוב ביחס לשם במקורי באנגלית: LYING NEXT TO ME
משחק המילים עם המילה שקר היה יותר חשוב לטעמי בתרגום מאשר נושא חדר המיטות...
אז לטעמי זה כבר טעות ראשונה של הספר וזה בכלל לא אשמת הסופר.

הסיפור: גבר צופה מרחוק באישתו נחטפת בזמן שהם בחופשה משפחתית בצימר עם הבת שלהם.
הסיפור קופץ כל פעם ממספר נקודות מבט: של הבעל עצמו, של החוקרת ושל זוג נוסף שהיה בחדר לידם בצימר בזמן החופשה.
ככה בעצם מתגלים כמובן סודות... היסטוריה ותככים שמוכיחים כי רב הנסתר על הגלוי כמו שתמיד קורה בספרים מסוג זה.
עד כה הכל טוב. הספר כתוב סוחף...מושך..מעניין.
זה השלב בספר שהכל תלוי באיך דברים ייסגרו. אם הסוף יפתיע... או יחשוף משהו חדש הספר נחשב הצלחה בד"כ.
אבל פה אני מגיעה לבעיה השניה של הספר והיא כן אשמת הסופר: הספר מכיל ממש מעט דמויות. ממש מעט.
פתרון התעלומה כביכול מורכב מהן מן הסתם.
ברגע שהסופר בוחר כל פרק לספר מנקודת מבט של דמות אחרת אבל ממש מתוך רחשי ליבה בגוף ראשון לרוב הוא חייב אח"כ להצמיד את פתרון העלילה לקו הזה.
בלי לעשות יותר מידי ספוילרים זה לא המצב בספר הזה וככה הורדתי לו כוכב על חוסר אמינות וסתירה באפיון וקו פעולה של דמות מסויימת .
קשה להסביר בלי לעשות ספויילר אבל סגירת הסיפור לא תואמת לאמצע שלו. סתירה פנימית.

לא נורא. ספר זורם עם פאשלה של הסוף....
שכל אחד יחליט כמה זה קריטי עבורו.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
שמור אותי בלב שלך

שמור אותי בלב שלך

שרית ישי-לוי

ספר לא רע בכלל של שרית ישי לוי.
קשה להאמין שהיא כתבה גם את מלכת היופי של ירושלים . לא בגלל שהוא היה גרוע אלא פשוט כי מדובר בסגנונות שונים של כתיבה.
הכתיבה פה היא מאוד עצובה...ריגשית... מהבטן.
אפילו אם קוו העלילה לא תמיד מתיישר עם ההיגיון או עם רציונל מסויים של התנהגות אנושית יש משהו פה בכתיבה שלופת את הבטן ואת הלב.

סיפורה של נטע - אמא לבחור צעיר שנעלם פתאום לאחר שכבר הקשר בניהם התנתק לחלוטין בעקבות גירושיה מאביו.
רוב הספר עוסק במה שעובר עליה עם החיפושים אחריו ותוך כדי היא מספרת לנו את ההיסטוריה.
ההיסטוריה של נישואיה, ההיסטוריה של הבן שלה וההיסטוריה שלה עצמה ותהליכי קבלת ההחלטות שלה .
הקריאה לא פשוטה. הסיפור לא נעים מהבחינה הזאת.. האמת עצובה והחיים קשים ולא הוגנים.

תמיד אהבתי לקרוא בשפת מקור. יש משהו בחיבור הישיר לסופר ללא שום אמצעי תיווך שמזקק את ההנאה.
הספר הזה הוא דוגמא מובהקת לכך.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא

ביקורות נוספות על "אהבה בימי כולרה"

אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

הספר המופלא הזה אינו זקוק לחוות דעתי למען האמת.
הוא מוכר ומוכר את עצמו גם כך.
אבל מכיוון שלאחר קריאתו המהירה יש לציין ומרתקת
עוד יותר, נשארתי כל כך רוויה ברשמיי מהספר,הן
מהעלילה והן מהוירטואוזיות של גבריאל מרקס,
שלא כל כך התחשק לי להתחיל לקרוא ספר אחר.
רציתי להפנים ולהישאר עם הרושם, ההרגשה והחויות
מהספר.
בסיפור המקסים ולא אגזים אם אומר: "זאת פשוט יצירת
אומן" נוצקו להם ביחד עלילה מעניינת דמויות
לא מציאותיות וטכניקה מצויינת של סופר שיודע
לשבות את לבבות קוראיו בקורי העכביש שהוא טווה
סביבם.
בלב הסיפור מתוארת אהבה מטורפת, נצחית וטוטלית
שלא היתה כמוה ואולי גם לא תהיה, של פלורנטינו
אריסה לפרמינה דאסה. מהתקופה שראה אותה לראשונה
כשהיא נערה רכה בשנים והוא גדול ממנה רק במספר
שנים. אהבה שבאה לידי ביטוי במכתבים בלבד.
מבטים מרחוק (תקופה שמרנית מאוד באיים הקריביים
של סוף המאה ה-19 )
התערבותו של אבי הנערה והפרדה כפויה ביניהם.
ואז מחצית מאה של חיים בנפרד. כשפלורנטינו לא
מפסיק להגות, לחשוב ולחלום על אהובת ליבו ולקוות
שביום מין הימים היא תהיה שלו.
חייהם של שני האוהבים לשעבר מתוארים בכל כך הרבה
חושניות וצבעוניות, ממש תענוג.
אפשר לדמיין את התמונות מול העיניים. הסופר מצייר לנו במילותיו את חיי היום יום של תושבי אותו אי קריבי בשכבות חברתיות שונות.
את המוסר, את הצביעות בחברה, את החיים הכפולים
והלא משעממים שניהלו גם גברים וגם נשים. העיקר שהכל
היה בחשאי.ולא לאור יום.
גבריאל עושה שימוש רב בהומור ואירוניה בקטעים מסויימים
של הספר. לפעמים בקטעים העצובים ביותר של מוות, מחלה,
למשל, תיאור הסיבות למותו של בעלה של פרמינה דאסה.
אדם מבוגר בן למעלה למ-80 וחולה. היה לו תוכי גדול
שהוא לימד אותו לדבר שפות וגם התווכח ורב איתו
בצרפתית או לטינית. (תוכי חכם)
יום אחד החליט התוכי לברוח למקום גבוה יותר.
ובעליו החליט לתופסו ויהי מה.
תוך כדי מבצע התפיסה כשהוא מטפס על סולם ומתקדם שלב אחר
שלב הוא כבר אוחז בתוכי אבל ...אסון! הסולם זז.
התוכי בורח והרופא אורבינו הזקן נופל על גבו. לאחר
שמספיק להתוודות על אהבתו לאשתו(פרמינה)- הוא מת.
העלילה עצובה אבל הסיפור נכתב עם הרבה הומור.
זאת רק דוגמא קטנה לחוש הומור המקברי של גבריאל מרקס.
כדי שלא אמשיך לקלקל חויות קריאה למעוניינים לקרוא את הספר הנ"ל ובמקרה נתקלו בחוות דעת שלי אפסיק לברבר.
אומר רק: "כל הקורא יצא נשכר , אין מה להסס ולהתלבט
רק להינות מספר משובח זה".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אנקה
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

טוב, חזרתי קצת לקלאסיקות אחרי אי-אילו ספרים קלילים ולא מזיקים, בדיוק מה שהייתי צריך בתקופה של לחץ רציני בעבודה (אמא הפצירה בי לומר "אתגר", אבל לא יכולתי להתאפק). ואיזו חזרה זו הייתה, הללי, לאחד מספריו הבודדים של גרסיה מארקס שטרם קראתי אבל חיכה לי בסבלנות כל השנים הארוכות האלה, שאתפנה אליו, אשקיע בו כראוי ולא אצטער לשנייה. כי מי שאהב את "מאה שנות בדידות" ובטח את "כרוניקה של מוות ידוע מראש", כמוני, אין סרט בעולם שלא יאהב את "אהבה בימי כולרה" : אותו עושר תיאורי, אותה פתלתלות עלילתית, אותו דיוק בפרטים, כמעט דיווח חדשותי, שאינך יכול שלא לקרוא שוב ושוב את התקציר בגב הספר כדי להשתכנע שלא מדובר פה במשהו אוטוביוגראפי, אלא בבדייה אמיתית (...).

גרסיה מארקס בן מיליון לדעתי. אני זוכר עוד את סבתי קוראת מספריו על כסא נדנדה שהחזיקו הורי בסלון הפטיו בראשית האייטיז. רבים טועים לחשוב שהאיש ספרדי למרות שהוא קולומביאני שחי בכלל במקסיקו. לעומת כמה הזויים שקיבלו במרוצת השנים את פרס נובל לספרות על יסוד כל מיני חישובים של פוליטיקה נורווגית, הרי שלגרסיה מארקס הגיע (יש דבר כזה ?) קודם כל כי הוא רב-אמן בתחומו : אתה קורא אותו ומוצא את עצמך מעורב רגשית. ממלמל לעצמך "איזה יופי" בתדירות מבהילה. בפעמים הראשונות שאמי סחבה אותי לגלריית האימפרסיוניסטים במוזיאון "אורסיי" או למוזיאון רודן, מצאתי את עצמי צוחק בעצבנות במפגש עם חובבי אמנות שבכו ממש, פשוטו כמשמעו, בעמדם אל מול יצירה ידועת שם. אחרי שבגרתי מעט והשכלתי סביר, האמינו לי שאינני צוחק עוד. גרסיה מארקס מצייר בכתיבה. או מפסל בכתיבה. מה שתבחרו.

מספר פעמים בעבר התייחסתי בסקירותיי באתר לחוסר ההיגיון, שלא לומר החוצפה, שעולה מסיטואציה שבה קורא הדיוט, אני לצורך העניין, מביע את עמדתו המנומקת ביחס ליצירה ספרותית שמזמן זכתה לתואר "קלאסית" וברור מעל לכל ספק סביר, שאין פה פייר פליי : אני אינני בקיא מספיק במבע הספרותי ומובן לי לחלוטין שרבדים עבים בסיפור נסתרים לגמרי מעיניי; והוא, גארסיה מארקס, מה אכפת לו מאיזה טושטוש אחד מבירת הנגב, שמשחק אותה "מבקר ספרותי" דה-לה שמעטא ?!... מזל שאהבתי, בקיצור.

נ.ב. אגב פרסים : לפני מספר שנים, ערכה הוצאת "עם עובד" משאל מקיף בין קוראיה, כדי לגלות מהם 6 הספרים האהובים ביותר שהוציאה לאור מעולם ועל הדרך - להוציאם מחדש במהדורה חגיגית הכוללת כריכה רכה להחריד ודפים באיכות ירודה. יצא ככה שגרסיה-מארקס הוא הסופר היחיד שהכניס שניים שלו לרשימה הנחשקת. יש עתיד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•הלל הזקן
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

האם אפשר להתגעגע לעיר שלא היית בה מעולם? ויתרה מזו, לעיר שאינה קיימת כלל, אלא בין דפיו של ספר? בכל פעם שאני קורא את "אהבה בימי כולרה" אני נתקף געגועים עזים לעיר הזו, עלומת השם, שאולי מבוססת (ואולי לא) על העיר הקולומביאנית קרטחנה, עיר שבה "ארבע מאות שנה לא קרה כלום חוץ מהזדקנוּת איטית בין עלי דפנה נבולים וביצות מרקיבות", עיר קריבית וטרופית שבה החום טורף את החושים וסערות הקיץ מציפות את הרחובות, עיר של פליטים ומהגרים וצאצאי עבדים וגנרלים ואצילים אירופיים שירדו מגדולתם - ובעצם העיר כולה אינה אלא יורדת כל העת מגדולתה, וכל כולה פאר הולך ומתבלה, הולך ומתפורר ומרקיב. אולי בגלל שאנחנו גרים כאן בארץ שבה כל הזמן קורים דברים, שבה כל מהדורת חדשות מביאה התפתחויות חשובות או מדאיגות, יש קסם מיוחד בתחושה הזו של עיר שקפאה בזמן וכלום לא קורה בה (כמובן, קורה בה הרבה, והאירועים מרתקים ומסעירים; אבל הדימוי חשוב יותר מהמציאות).
סיפור האהבה המלנכולי והיפהפה הנפרש לאיטו בין פרמינה דאסה לפלורנטינו אריסה (אשר אינו דורך, אגב, על במת הסיפור עד עמוד 57), ולא פחות מכך, סיפור האהבה השונה מאוד בין פרמינה דאסה לבעלה חובנאל אורבּינו, הוא רק מסווה או מסכה: הגיבורה האמיתית של הסיפור היא העיר המתבוססת בנוזליה, העיר שמארקס מתאר לנו בפרטי פרטים לא רק את צבעיה ומראותיה וקולותיה, אלא גם את שלל הריחות השונים שלה: ריח גשם וריח זיעה וריח צואה וריח גוף וריח מזון וריח פרחים טרופיים וריח בשמים צרפתיים מהמאה התשע-עשרה. בכך הוא מזכיר את ויקרם סת ואת בראהמפור שלו, או את דנציג המיתית של גינטר גראס.
מארקס הוא אמן הסיפור, והוא יודע לספר גם סיפור פשוט (פשוט רק לכאורה, כמובן) באופן כזה שכל תפנית בעלילה היא מפתיעה ורעננה, וגם חריגות מקו העלילה (כמו סיפורים של דמויות משנה) שובות את הלב בעושר הפרטים שלהן, שאינו מכביד על הקריאה אלא רק מגביר את העונג.
במשך שנים חשבתי ש"מאה שנות בדידות" הוא יצירת המופת של מארקס, ו"אהבה בימי כולרה" הוא ניסיון לא מוצלח לשחזר את ההצלחה של הקודם. אבל היום, אחרי שקראתי את שני הספרים כמה פעמים, אני כבר לא משוכנע שזה כך. בהחלט יכול להיות שהרומן הגדול של מארקס הוא דווקא הספר הזה.
וחייבים, אבל פשוט חייבים, לומר מילה טובה על התרגום הנפלא של מלצר ופורת, שעושה בית ספר וגם אוניברסיטה לשלל המתרגמים החובבנים שמושלים היום בכיפה. ככה צריך לתרגם, רבותי, ככה צריך לכתוב בעברית. מתרגם צריך לכתוב עוד יותר יפה מאשר סופר, ואמציה פורת הוא מיחידי הסגולה שיכולים לעמוד באתגר. התרגום שלו נקרא כמו ספר מקור, כאילו כתב אותו מארקס בעברית, ואין מחמאה גדולה מזו למתרגם.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ליברל
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

כבר שבוע וקצת שאני חיה חיים כפולים. באחד יש לי שעות קבועות, מונוטוניות של מדים, צבא, קריאת מאמרים, קשרים חברתיים כאלה ואחרים, רגעי-חסד קטנים, שיחות טלפון, אחים קטנים ושינה. בשני יש לי את פרמינה דאסה ופלורנטינו אריסה וד"ר חובנאל אורבינו, ועוד עשרות דמויות-משנה באות והולכות, ומכתבי אהבה ועצי שקדים ועורבים מבושמים, תרכוסי נחושת ומקמנות סופרים, לסוטות וציפוריות-לילה. לא פעם נראה העולם השני אמיתי יותר.
לפני חצי שעה סיימתי לקרוא את "אהבה בימי כולרה" והלב שלי עדיין פועם מיופי ומשמחה ומצער הפרידה. אין לי מושג מה אקרא עכשיו, כשהעולם הממשי פתאום מתגבש בחזרה, כשאפשר לראות את השדה השרוף ואת אוויר הקיץ ועולם שיש בו טלוויזיות ומחשבים ולווינים.

וגם דברים נשארים: פחד המוות, וצער הזקנה, ואהבת-פנטזייה שגדולה יותר מכל מציאות, איך שאפשר לאהוב כל-כך, עמוק כל-כך, אדם שלא קיים בכלל (ואולי דווקא בגלל זה), אדם שהוא בעצם רק חלק ממך.

ושוב ההרגשה הזו, שאין מה לעשות עם מצבור היופי והאמת הזה, אפשר לכתוב עליו, אפשר לדבר עליו, אפשר לשבח אותו ולצטט אותו עד שיתפוררו המילים ויהפכו לקלישאות ואולי יקלו קצת על היופי. חיכיתי לספר כזה כל-כך הרבה זמן, ועכשיו הוא נגמר ואני יכולה לחזור לחיים קצת שונה וקצת חכמה יותר.
איזה יופי. איזה יופי טהור.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•999
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

קראתי את הספר לפני שני. לא יכולתי לעזוב אותו,לילה שלם . הכתיבה של גבריאל גרסיה הקסימה אותי.
בכלל אני אוהבת מאוד את הסגנון שלו והחומרים בהם כפי שהוא דן.ממליצה בחום.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•Sevgi
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

"אהבה בימי כולרה" הוא אחד הספרים האהובים בישראל, ובצדק. אפילו נכלל בששת הנבחרים של עם עובד, יחד עם קלאסיקות "ישראליות" כגון "התפסן בשדה השיפון" ו-"מאה שנים של בדידות". אחרי כל כך הרבה שנים של אהדה לאומית, אפשר להגיד שגרסיה מרקס נמנה עם מיטב סופרינו: גרוסמן, עוז, שלו... עכשיו רק נשאר שיקבל את פרס ישראל.
צחוק בצד – באמת ספר נהדר. קלאסיקה שלא נשחקת עם הזמן, מכיוון שהאהבה היא על-זמנית, וכולרה, על גלגוליה השונים (מישהו אמר קורונה?), היא גזרה של הטבע. סיפור העלילה גם הוא אוניברסלי בהווייתו, לא תלוי במקום או בזמן, ולמעשה היה יכול להתרחש אפילו בפתח תקווה. למי שלא מכיר: פלורנטינו אריסה מתאהב עד כלות נשמתו בפרמינה דאסה, שמתפכחת מהר למדי ובוחרת בנוחות על פני האהבה. היא נישאת ליקיר העיר, המאמי הלאומי אם תרצו, דוקטור חובנאל אורבינו. יחסיהם של הזוג הנשוי נעים על הספקטרום שבין אהבה מלאכותית לבין שנאה הדדית, אך בסופו של דבר היציבות הכפויה שמקנה מוסד הנישואין מאפשר להם לתחזק מראה חיצוני של אושר.
פלורנטינו אריסה, מצידו, לא מתכוון לוותר כל כך בקלות. למעשה, הוא לא מתכוון לוותר בכלל. הוא ממתין בסבלנות למות חובנאל אורבינו במשך חצי מאה, שוטף מרחוק את עיניו בדמותה של אהובתו הנצחית, שהולכת ומזדקנת לנגד עיניו. אהבתו כמעט מקוממת את הקורא בחוסר הצדקתה – אין לה סיבות או נימוקים, ובכל זאת היא בוערת חזק וברור.
הספר נפתח במותו של חובנאל אורבינו בגיל שמונים ושתיים, חוזר בזמן חמישים שנה אחורה, ומתחיל להדביק את הפער. בשאט נפש, בנשימות ארוכות וברגישות רבה. את הסוף לא אהרוס לכם, אכתוב רק שהוא שווה את ההמתנה.
מומלץ לצעירים ולמבוגרים כאחד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•פְּסֶבְדוֹן
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

סופית, אני נאלצת להרים ידיים בהכנעה ולהודות שמר גבריאל גרסיה מרקס ואני פשוט לא מתאימים זה לזו. הוא יתגבר על זה בקלות, אני בטוחה. אבל אותי זה דווקא מצער מאוד.
אחרי הכל, האיש כותב מדהים. כל משפט שלו הוא מלאכת מחשבת, יצירת אמנות. הספר הזה, בדומה ל'מאה שנים של בדידות', כתוב כל כך יפה שזה באמת ובתמים מתסכל אותי שגם הפעם, למרות שהשתדלתי, לא הצלחתי ליהנות ממנו בלב שלם, שאני לא יכולה להצטרף למקהלת המשבחים ולומר בפשטות: מקסים.

אני מתארת לעצמי שלו היה מדובר ביצירה לא נודעת של סופר אלמוני והייתי מגיעה ללא ציפיות מוקדמות, הייתי מצליחה להתמקד יותר במעלותיו של הספר ופחות בחסרונותיו. זה לא שאני לא מודעת לאיכויותיו, אבל לא הרגשתי את הקסם הזה שכולם מדברים עליו. קצת צחקתי (אפילו בקול רם...) אבל לא התרגשתי, לא הזדהיתי עם אף דמות, ולא התחברתי לסיפור.

כנראה שאין לי את מי להאשים אלא את עצמי. אני מניחה שאני לא מספיק רומנטית בשביל להתרגש מסיפור אהבה חד-צדדי, טוטאלי וחסר פשרות שנמשך חיים שלמים, מבלי שהמאוהב החליף מילה וחצי עם נשוא אהבתו... כנראה שהאופי הפרקטי שלי, השכלתני, היה בעוכריי. בעיני, בני אדם הם יצורים מורכבים, בעלי שאיפות מורכבות, לבטים, ספקות. קשה לי להתלהב מסיפור על מישהי שבמבט אחד מתאהבת עד כלות נשמתה ובמבט נוסף מאבדת כל צל-צילו של רגש חיבה... זה ספר שצבוע במעט מאוד צבעים, ולי חסרים גווני הביניים. יש לנו פה אדישות לעומת אהבה, אבל רגשות כמו קנאה, עלבון, טינה, מרירות, אשמה וחמלה שוכנים בלבנו בצוותא, וכשאני קוראת ספר על מערכות יחסים אני מצפה למצוא אותם שם, מתעוררים זה בעקבות זה... אני לא יכולה להעביר 200 עמודים בקריאה על אדם שמלבד אהבה אין בליבו מאומה, ולהישאר מרותקת ומוקסמת. בשלב כלשהו, על אף הכתיבה היפה, אני מתחילה להשתעמם...

יגיד מי שיגיד, ובצדק, שזה לא ספר כזה. זה לא רומן פסיכולוגי, ואין לשפוט אותו על מה שאינו מתיימר להיות. צריך לשחרר קצת את המוח וליהנות מהכתיבה, מהרעיונות, מהאופטימיות. אבל אני לא הצלחתי. בעיני פלורנטינו אריסה הוא דמות אל-אנושית, לא סבירה, חד-מימדית עם שאיפה אחת ורגש אחד ורצון אחד, ואין דברים כאלה. וכן, אני יודעת שאני נודניקית...

האמת שבניגוד לסיפור האהבה המרכזי בספר, את תאור היחסים וחיי הנישואים של דר' חובנאל אורבינו ופרמינה דאסה המזדקנים אהבתי מאוד. כשרק התחלתי לקרוא, בסביבות עמוד 30, מצאתי את עצמי לרגע חושבת שהספר נוגע בשלמות. הריב על הסבון באמבטיה הוא בעיני קטע נפלא, מצחיק, אמיתי ונוגע ללב... לו רק שאר הספר היה כזה!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

מה אפשר לומר על גבריאל גרסיה מרקס אם לא סופר
גדול צבעוני ססגוני שכתיבתו מרתקת וסיפוריו
הזויים עם זאת יפים להפליא
פלורנטינו אוהב את פרמינה מרגע שנחו עליה
עיניו לראשונה ועד שהיה איש זקן לא יכול
היה לשכוח אותה.
את ליבה קנה במכתבי האהבה שכתב לה, אך
אביה התנגד לנישואיהם הרחיקה ממנו ולבסוף
השיא אותה לרופא שלדעתו היה שידוך ראוי
והולם יותר לביתו היפה מפלורנטינו הפשוט.
השנים שחלפו גרמו לפרמינה לראות בדמותו
של פלורנטינו משהו לא מציאותי כמו רוח
שחלפה על פניה אהבה את בעלה למרות שנישואיהם
לא היו סוגים תמיד בשושנים.
למעלה מחמישים שנה עבר מהיום שנישאה, אך
אהבתו אליה לא נשכחה הוא תמיד השתדל להיות
קרוב לאזור בה גרה ולעיתים רחוקות נתקל
בה במקומות שהקהילה היתה מסתובבת שם.
בחלוף השנים עלה מעמדו וירש ירושה נכבדת
ידע מאות נשים אך החלל שבליבו לא התמלא.
ביום שפרמינה התאלמנה, שוב החל לכתוב
לה מכתבי אהבה ולבסוף התרצתה לו, הוא
שוב זכה בליבה והם מצאו אושר זה בחברתה
של זו בימיהם האחרונים רק איתה החלל
שהיה בליבו התמלא סוף סוף הגיע לאושר
שכמה לו כל חייו.
אך הסגנון לא משתפך ומתקתק זה כתוב
בהומור ובדיחות דעת המבדיל ספר זה
מסתם סיפור אהבה שמאלצי.
בנוסף לתוכן המקסים גם התיאורים
שמציירים תקופה מיוחדת במקום מיוחד
תורמים רבות ליופיו של הסיפור הזה.
אני חושבת שזה ספר נפלא כמיטב המסורת הדרום
אמריקאית שתמיד המציאות ססגונית מוזרה
ואנושית.
ספר שלא כדאי להחמיץ אין אהבות כאלו
שנשארות רעננות וחזקות לאחר עשרות שנים
וזה יוצר תחושה של אגדה קסומה .

לפני 14 שנים•
★★★★★
•panyola
אהבה בימי כולרה

אהבה בימי כולרה

גבריאל גרסיה מארקס

"אהבה בימי כולרה" נח לו בספרייה שלי מאז הקיץ שעבר (נקנה יחד עם "1984"),וכבר הרבה זמן זממתי על לקרוא אותו.בביקורי האחרון בספרייה,גיליתי שהמבחר שלי הצטמצם,והחלטתי שזו הזדמנות מצוינת לקרוא את "אהבה בימי כולרה".
הסיפור עצמו מדבר על צעיר שמתאהב בצעירה,אך בשלב מסוים היא דוחה אותו (מסיבה כלשהי.את החלק הזה עדיין לא הבנתי.כאילו יום בהיר אחד היא קמה והחליטה שהיא לא אוהבת אותו,ובתור קורא יש לי תחושה שהחוט הזה נותר לא סגור) ומחליטה להתחתן עם גבר אחר.אבל ברור שמארקס לא יכתוב 400 עמודים על נישואים מאושרים ועל גבר שמתבכיין.יש גם טוויסט בעלילה.הבעל מת,ועכשיו המאהב הישן שוב פעם בא אל אהובתו.
אפסיק את התקציר כדי לא להרוס למי שעוד לא קרא (אם בכלל קיים מישהו כזה..).
יש לי חיבה לספרים של מארקס,בגלל שהוא יודע לתאר בשפה עשירה,אבל לא עשירה מדי (כזאתי שמציקה וגורמת לתסכול לקורא שהוא לא מצליח לעקוב אחרי כל הרפרנסים),ומצליח לתאר תמונה מדוייקת של אמריקה הלטינית הססגונית.
הספר עצמו מחולק לשישה-שבעה פרקים,כאילו מארקס (או ההוצאה?) מודעים לעובדה שלא ניתן להוריד את הספר מהידיים,וגורמים לך להמשיך ולקרוא,"עד שתגיע לסוף של הפרק".
ומה שאהבתי בעיקר,זאת העובדה שמארקס מתאר את אחד הנושאים המורכבים ביותר בטבע האנושי בצורה פשוטה.
הוא מדמה את האהבה למחלה (במקרה זה הכולרה).
הגישה הפשוטה הזאתי,פשוט קנתה אותי.
יחד עם "מאה שנים של בדידות",שני הספרים הללו נמצאים גבוה ברשימת הספרים האהובים עליי.

לפני 13 שנים•omers