ביקורת ספרותית על משחקו של המלאך - בית הקברות לספרים נשכחים #2 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר טוב

---

כרגיל בספרי המשך לא מתוכננים, הכתיבה של הספר הרבה יותר מוצלחת מהעלילה שלו.
לא, טעות שלי. "משחקו של המלאך" הוא *לא* ספר המשך ל"צלה של הרוח". נכון שיש בו חלקים מסויימים שמשמשים כעין הקדמה ל"צלה של הרוח" (בנקודה זאת אבהיר למוגבלים כמוני שה"סמפרה" המדובר ב"משחקו של המלאך" הוא הסבא של דניאל מיודענו, ולא אבא שלו. לקח לי המון זמן לקלוט את זה) , אבל הספר בהחלט עומד בפני עצמו.

אני חושבת שכתבתי את זה כבר בביקורת על "צלה של הרוח", אבל אני פשוט מעריצה את הכתיבה של קרלוס רואיס סאפון. ב"משחקו של המלאך" הורדתי כמה הילוכים בקצב הקריאה שלי, וחזרתי שוב ושוב על פסקאות וניסוחים שאהבתי (זה המקום להוסיף כמה מילים לטובת המתרגמת, שבתרגום המעולה שלה הצליחה לגרום לי לשכוח שהספר מתורגם). התיאורים בספר מדהימים, והוא מצליח לנסח תובנות שונות במילים יפהפיות. לדעתי, קרלוס רואיס סאפון הוא פשוט מודל לאיך שכתיבה צריכה להיראות.

עכשיו, אחרי פסקה שלמה של סגידה לכתיבה של הסופר, אני מגיעה לבעיה המרכזית והמכריעה בספר: העלילה.
העלילה של "משחקו של המלאך" מעולה. היא מותחת, מקורית ומפתיעה (עד כמה שספר מתח יכול להפתיע חובבים מושבעים של הז'אנר). לא סיימתי את הספר בהרגשה שהסופר ניסה לסתום את כל החורים שפתח במהלך הספר בעשרת העמודים האחרונים, וגם לא הרגשתי שהסוף מרוח, קיטשי ומתיש. הנקודה שבה הספר נגמר מצוינת.
רק מה, הבעיה היא שקרלוס רואיס סאפון החליט לחשוף בפנינו את עולם המסתורין של רוחות ושדים, דברים שרק אדם אחד רואה ובעצם קרו לפני שנים רבות, תמונות מהעתיד שמצאות באלבומים ישנים וכו'. אני, לפחות, יצאתי מהספר בהרגשה שקרלוס רואיס סאפון ניסה לכתוב פה את הספר הבא של "עיר הארורים", וזה לא מצא חן בעיניי, בעיקר לאור העובדה שבמשך כל הספר הדמויות מדברות על זה שזו סדרה זולה ושטחית ושמרטין מיודענו רוצה להפסיק לכתוב אותה. מעניין.

אז זהו. אני לא אומרת שזה לא ספר טוב - כי זה כן. אני לא אומרת שאני לא אקרא אותו שוב - כי ברור לי שאני אעשה את זה, ואני גם לא אומרת שאם יצא עוד ספר של קרלוס רואיס סאפון אני לא אעשה הכל כדי להשיג אותו כמה שיותר מהר - כי אני כן.
אני פשוט אומרת שאני חושבת שקרלוס רואיס סאפון צריך להפסיק להתעסק בשטויות האלו של מסתורין, רוחות וכו', ולהיצמד יותר לסגנונות עלילה כמו "צלה של הרוח".

» ביקורות נוספות של עצמילי
» ביקורות נוספות על משחקו של המלאך - בית הקברות לספרים נשכחים #2