****
הספר הזה כל כך דומה ל"צלה של הרוח", שנראה שקרלוס רואיס סאפון קיבל הזמנת עבודה מההוצאה, ואחרי כמה שבועות של מחסום כתיבה הוא החליט לקחת את "צלה של הרוח", לגזור את כל המילים בו אחת לאחת, לערבב את הכול בתוך צנצנת גדולה, ואז להרכיב ספר חדש מאותן מילים בדיוק. אבל כמו שקרה לג'ף גולדבלום בסרט "הזבוב", כאשר מפרקים ומרכיבים מחדש עד רמת המולקולה, תהליך ההרכבה עלול להיפגם והתוצאה עלולה להיות בעייתית, בלשון המעטה.
כי למרות שיש כאן הכול - אהבה, הומור, בגידה, מסתורין, כישרון אדיר של כתיבה, תיזמון, שנינות, עלילה טובה, דמויות לא-רעות, עיר רומנטית - יו ניים איט - הקסם לא קורה. לא התרגשתי. לא פחדתי. כמעט שלא דמיינתי. כקורא - נשארתי בחוץ, וזה דבר שאני לא ממש רוצה שיקרה לי כשאני קורא. הרגשתי סוג של דז'ה וו במשך כל הקריאה, וזה לא רק כי חלק מהדמויות מופיעות גם ב"צלה של הרוח", אלא כי חשתי שסאפון, כמו סוחר מכוניות משומשות עם שפם דק ומשוח בברילנטין, מנסה עליי שוב את אותם שטיקים מתורגלים ושמנוניים שעבדו כל כך טוב אז, עד שהוא לא יכול - או לא יכול להתאפק - שלא להשתמש בהם גם כאן. את המכונית הזאת כבר קניתי, סניור סאפון. אולי עדיף לנסות משהו חדש.
****
